מרקוס, Chapter 7 ז

א. ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים:

ב. ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם:

ג. כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים:

ד. ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות:

ה. וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים:

ו. ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני:

ז. ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים:

ח. כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים:

ט. ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם:

י. כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת:

יא. ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי:

יב. ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו:

יג. ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים:

יד. ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו:

טו. אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם:

טז. כל אשר אזנים לו לשמע ישמע:

יז. ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל:

יח. ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו:

יט. כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל:

כ. ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם:

כא. ]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות:

כב. ]22-12[:

כג. כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו:

כד. ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר:

כה. כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו:

כו. והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה:

כז. ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים:

כח. ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים:

כט. ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך:

ל. ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה:

לא. וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים:

לב. ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו:

לג. ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו:

לד. ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח:

לה. וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה:

לו. ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז:

לז. וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים: