מרקוס, Chapter 8 ח

א. ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה יאכלו ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם:

ב. נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל:

ג. והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי יש מהם אשר באו ממרחק:

ד. ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את אלה פה במדבר לחם:

ה. וישאל אותם כמה ככרות לחם יש לכם ויאמרו שבע:

ו. ויצו את העם לשבת לארץ ויקח את שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם:

ז. ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם את אלה:

ח. ויאכלו וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעת דודים:

ט. והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם:

י. אז ירד באניה עם תלמידיו ויבא אל גלילות דלמונתא:

יא. ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח אתו וישאלו מעמו אות מן השמים והם מנסים אתו:

יב. ויאנח ברוחו ויאמר מה הדור הזה מבקש לו אות אמן אמר אני לכם אם ינתן אות לדור הזה:

יג. ויעזב אותם וירד באניה וישב ויעבר אל עבר הים:

יד. וישכחו לקחת אתם לחם ולא היה להם באניה בלתי אם ככר לחם אחת:

טו. ויזהר אותם לאמר ראו השמרו לכם משאר הפרושים ומשאר הורדוס:

טז. ויחשבו ויאמרו איש אל רעהו על כי לחם אין אתנו:

יז. וידע ישוע ויאמר להם מה תחשבו על כי לחם אין לכם העוד לא תשכילו ולא תבינו ולבכם עודנו מטמטם:

יח. עינים לכם ולא תראו ואזנים לכם ולא תשמעו ולא תזכרו:

יט. כאשר פרסתי את חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש כמה סלים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שנים עשר:

כ. ובשבע לארבעת אלפי איש כמה דודים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שבעה:

כא. ויאמר אליהם איך לא תבינו:

כב. ויבא אל בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו:

כג. ויאחז ביד העור ויוליכהו אל מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר:

כד. ויבט ויאמר אראה את בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה:

כה. ויוסף לשום את ידיו על עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד למרחוק:

כו. וישלחהו אל ביתו לאמר אל תבא בתוך הכפר ואל תדבר לאיש בכפר:

כז. ויצא ישוע ותלמידיו ללכת אל כפרי קיסרין של פילפוס ויהי בדרך וישאל את תלמידיו ויאמר אליהם מה אמרים עלי האנשים מי אני:

כח. ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ויש אמרים אליהו ואחרים אמרים אחד מן הנביאים:

כט. וישאל אתם לאמר ואתם מה תאמרו עלי מי אני ויען פטרוס ויאמר אליו אתה הוא המשיח:

ל. ויצו אתם בגערה לבלתי דבר עליו לאיש:

לא. ויחל ללמדם כי צריך בן האדם לענות הרבה וימאס על ידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויומת ומקצה שלשת ימים קום יקום:

לב. והוא בגלוי דבר את הדבר הזה ויקחהו פטרוס ויחל לגער בו:

לג. ויפן אחריו ויבט את תלמידיו ויגער בפטרוס לאמר סור מעל פני השטן כי אין לבך לדברי האלהים כי אם לדברי האדם:

לד. ויקרא אל העם ואל תלמידיו ויאמר אליהם החפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו וישא את צלבו וילך אחרי:

לה. כי כל אשר יחפץ להושיע את נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד לו נפשו למעני ולמען הבשורה הוא יושיענה:

לו. כי מה יסכן לאדם כי יקנה את כל העולם ונשחתה נפשו:

לז. או מה יתן איש פדיון נפשו:

לח. כי כל איש אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה בדור הנאף והחוטא הזה אף הוא יהיה לחרפה לבן האדם בבואו בכבוד אביו עם המלאכים הקדושים: