מתי, Chapter 11 יא

א. ויהי ככלות ישוע לצות את שנים עשר תלמידיו וילך משם ללמד ולקרא בעריהם:

ב. ויוחנן שמע בבית הסהר את מעשי המשיח וישלח שנים מתלמידיו:

ג. ויאמר אליו האתה הוא הבא אם נחכה לאחר:

ד. ויען ישוע ויאמר להם לכו הגידו ליוחנן את אשר שמעתם וראיתם:

ה. עורים ראים ופסחים מתהלכים מצרעים מטהרים וחרשים שומעין ומתים קמים ועניים מתבשרי ישועה הם:

ו. ואשרי אשר לא יכשל בי:

ז. המה הלכו להם וישוע החל לדבר אל המון העם על אדות יוחנן ויאמר מה זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח:

ח. ואם לא מה זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה הלבשים עדנים בבתי המלכים המה:

ט. ואם לא מה זה יצאתם לראות אם איש נביא הן אני אמר לכם כי גם גדול הוא מנביא:

י. כי זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה רדכך לפניך:

יא. אמן אמר אני לכם לא קם בילודי אשה איש גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות השמים גדול הוא ממנו:

יב. ומימי יוחנן המטביל עד הנה מלכות השמים נתפשה בחזקה והמתחזקים יחטפוה:

יג. כי כל הנביאים והתורה עדי יוחנן נבאו:

יד. ואם תרצו לקבל הנה הוא אליה העתיד לבוא:

טו. מי אשר אזנים לו לשמע ישמע:

טז. ואל מי אדמה את הדור הזה דומה הוא לילדים הישבים בשוקים וקראים לחבריהם לאמר:

יז. חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא ספדתם:

יח. כי בא יוחנן לא אכל ולא שתה ויאמרו שד בו:

יט. ויבא בן האדם והוא אכל ושתה ויאמרו הנה איש זולל וסבא ואהב מוכסים וחטאים ונצדקה החכמה מאת בניה:

כ. אז החל לגער בערים אשר רב גבורותיו נעשו בתוכן ולא שבו:

כא. אוי לך כורזין אוי לך בית צידה כי הגבורות אשר נעשו בקרבכן לו בצור ובצידון נעשו הלא כבר שבו בשק ואפר:

כב. אבל אני אמר לכם כי ביום הדין יקל לצור וצידון יותר מכם:

כג. ואת כפר נחום המרוממה עד השמים עד שאול תורדי כי הגבורות אשר נעשו בתוכך לו בסדום נעשו כי עתה עמדה על תלה עד היום הזה:

כד. אבל אני אמר לכם כי ביום הדין יקל לאדמת סדום ממך:

כה. בעת ההיא ענה ישוע ואמר אודך אבי אדון השמים והארץ כי הסתרת את אלה מן החכמים והנבונים וגליתם לעוללים:

כו. הן אבי כי כן היה רצון לפניך:

כז. הכל נמסר לי מאת אבי ואין מכיר את הבן בלתי האב ואין מכיר את האב בלתי הבן ואשר יחפץ הבן לגלותו לו:

כח. לכו אלי כל העמלים והטעונים ואני אניח לכם:

כט. קבלו עליכם את עלי ולמדו ממני כי ענו ושפל רוח אנכי ותמצאו מרגוע לנפשתיכם:

ל. כי עלי נעים הוא וקל משאי: