מתי, Chapter 15 טו

א. אז באו אל ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים:

ב. ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את ידיהם באכלם לחם:

ג. ויען ויאמר אליהם מדוע גם אתם עברים את מצות אלהים בעבור קבלתכם:

ד. כי אלהים צוה לאמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת:

ה. ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו קרבן כל מה שאתה נהנה לי אין עליו לכבד את אביו ואת אמו:

ו. ותפרו את דבר האלהים בעבור קבלתכם:

ז. חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר:

ח. העם הזה נגש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני:

ט. ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים:

י. ויקרא אל העם ויאמר להם שמעו והבינו:

יא. לא הבא אל הפה יטמא את האדם כי אם היוצא מן הפה הוא מטמא את האדם:

יב. ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים בשמעם את הדבר הזה נכשלו בו:

יג. ויען ויאמר כל מטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר:

יד. הניחו אותם מנהלים עורים המה לעורים וכי יוליך עור את העור ונפלו שניהם בתוך הבור:

טו. ויען פטרוס ויאמר אליו באר לנו את המשל הזה:

טז. ויאמר ישוע עדנה גם אתם באין בינה:

יז. העוד לא תשכילו כי כל הבא אל הפה יורד אל הכרש וישפך משם למוצאות:

יח. אבל היוצא מן הפה יוצא מן הלב והוא מטמא את האדם:

יט. כי מן הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים:

כ. אלה הם המטמאים את האדם אבל אכול בלי נטילת ידים לא יטמא את האדם:

כא. ויצא ישוע משם ויסר אל גלילות צור וצידון:

כב. והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן דוד כי בתי מענה מאד על ידי שד:

כג. והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו:

כד. ויען ויאמר לא שלחתי כי אם אל הצאן האבדות לבית ישראל:

כה. והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני:

כו. ויען ויאמר לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים:

כז. ותאמר כן אדני אפס כי גם צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל שלחן אדניהם:

כח. ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרפא בתה מן השעה ההיא:

כט. ויעבר ישוע משם ויבא אל ים הגליל ויעל ההרה וישב שם:

ל. ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויפילום לרגלי ישוע וירפאם:

לא. ויתמהו העם בראותם את האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו את אלהי ישראל:

לב. ויקרא ישוע אל תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן יתעלפו בדרך:

לג. ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די לחם במדבר להשביע את ההמון הגדול הזה:

לד. ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים:

לה. ויצו את המון העם לשבת לארץ:

לו. ויקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל התלמידים והתלמידים נתנו לעם:

לז. ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים:

לח. והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד הנשים והטף:

לט. וישלח את העם וירד באניה ויבא אל גבול מגדלא: