מתי, Chapter 20 כ

א. כי דומה מלכות השמים לאדם בעל בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר פעלים לכרמו:

ב. והתנה עם הפעלים שכר דינר ליום וישלחם אל כרמו:

ג. ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק:

ד. ויאמר להם לכו גם אתם אל כרמי וכישר אתן לכם וילכו:

ה. ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה:

ו. ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל היום:

ז. ויאמרו לו כי לא שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם אתם אל הכרם וכישר יתן לכם:

ח. ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל פקידו קרא את הפעלים ושלם להם את שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים:

ט. ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד:

י. ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם הם איש איש דינר אחד:

יא. ויהי בקחתם וילונו על בעל הבית לאמר:

יב. אלה האחרונים לא עשו כי אם שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר סבלנו את כבד היום ואת חמו:

יג. ויען ויאמר אל אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי:

יד. קח את שלך ולך ואני רצוני לתת גם לזה האחרון כמו לך:

טו. הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם תרע עינך על אשר טוב אנכי:

טז. ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים:

יז. ויהי כעלות ישוע ירושלים ויקח אליו את שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך:

יח. הננו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות:

יט. ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי קום יקום:

כ. אז נגשה אליו אם בני זבדי עם בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר:

כא. ויאמר אליה מה בקשתך ותאמר אליו אמר נא כי ישבו שני בני אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך:

כב. ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו שתות את הכוס אשר אני עתיד לשתותו והטבל בטבילה אשר אני נבטל בה ויאמרו אליו נוכל:

כג. ויאמר אליהם הן את כוסי תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו אך שבת לימימי ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת אבי:

כד. ויהי כאשר שמעו זאת העשרה ויכעסו אל שני האחים:

כה. וישוע קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם:

כו. ואתם אל יהי כן ביניכם כי אם החפז להיות גדול בכם יהי לכם למשרת:

כז. והחפץ להיות בכם לראש יהי לכם עבד:

כח. כאשר בן האדם לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים:

כט. ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם רב:

ל. והנה שני עורים ישבים על יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו נא אדנינו בן דוד:

לא. ויגער בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו אדנינו חננו נא בן דוד:

לב. ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה תחפצו ואעשה לכם:

לג. ויאמרו אליו אדנינו עשה שתפקחנה עינינו:

לד. ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו: