א. בימים ההם בא יוחנן המטביל ויהי קרא במדבר יהודה לאמר:
ב. שובו כי מלכות השמים הגיעה:
ג. הלא זה הוא אשר נבא עליו ישעיהו הנביא לאמר קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו מסלותיו:
ד. והוא יוחנן לבושו שער גמלים ואזור עור במתניו ומאכלו חגבים ודבש היער:
ה. ויצאו אליו ישבי ירושלים וכל יהודה וכל ככר הירדן:
ו. ויטבלו על ידו בירדן מתודים את חטאתם:
ז. ויהי כראותו רבים מן הפרושים והצדוקים נגשים לטבילתו ויאמר להם ילדי הצפעונים מי השכיל אתכם להמלט מן הקצף הבא:
ח. לכן עשו פרי הראוי לתשובה:
ט. ואל תחשבו בלבבכם לאמר אברהם הוא אבינו כי אני אמר לכם כי מן האבנים האלה יכול האלהים להקים בנים לאברהם:
י. וכבר הושם הגרזן על שרש העצים והנה כל עץ אשר איננו עשה פרי טוב יגדע וישלך באש:
יא. הן אנכי טובל אתכם במים לתשובה והבא אחרי חזק הוא ממני אשר אינני כדי לשאת נעליו והוא יטבל אתכם ברוח הקדש ובאש:
יב. אשר בידו המזרה וזרה את גרנו ואסף את דגנו אל אוצרו ואת המץ ישרפנו באש אשר לא תכבה:
יג. ויבא ישוע מן הגליל הירדנה אל יוחנן להטבל על ידו:
יד. ויוחנן חשך אותו לאמר אני צריך להטבל על ידך ואתה בא אלי:
טו. ויען ישוע ויאמר אליו הניחה לי כי כן נאוה לנו למלא כל הצדקה וינח לו:
טז. ויהי כאשר נטבל ישוע וימהר לעלות מן המים והנה נפתחו לו השמים וירא את רוח אלהים יורדת כיונה ונחה עליו:
יז. והנה קול מן השמים אומר זה בני ידידי אשר רצתה נפשי בו: