א. דבר יהוה אשר היה אל מיכה המרשתי בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה אשר חזה על שמרון וירושלם:
ב. שמעו עמים כלם הקשיבי ארץ ומלאה ויהי אדני יהוה בכם לעד אדני מהיכל קדשו:
ג. כי הנה יהוה יצא ממקומו וירד ודרך על במותי ארץ:
ד. ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו כדונג מפני האש כמים מגרים במורד:
ה. בפשע יעקב כל זאת ובחטאות בית ישראל מי פשע יעקב הלוא שמרון ומי במות יהודה הלוא ירושלם:
ו. ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה:
ז. וכל פסיליה יכתו וכל אתנניה ישרפו באש וכל עצביה אשים שממה כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו:
ח. על זאת אספדה ואילילה אילכה שילל וערום אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה:
ט. כי אנושה מכותיה כי באה עד יהודה נגע עד שער עמי עד ירושלם:
י. בגת אל תגידו בכו אל תבכו בבית לעפרה עפר התפלשתי:
יא. עברי לכם יושבת שפיר עריה בשת לא יצאה יושבת צאנן מספד בית האצל יקח מכם עמדתו:
יב. כי חלה לטוב יושבת מרות כי ירד רע מאת יהוה לשער ירושלם:
יג. רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש ראשית חטאת היא לבת ציון כי בך נמצאו פשעי ישראל:
יד. לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל:
טו. עד הירש אבי לך יושבת מרשה עד עדלם יבוא כבוד ישראל:
טז. קרחי וגזי על בני תענוגיך הרחבי קרחתך כנשר כי גלו ממך: