א. וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב:
ב. ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן:
ג. ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף יהוה בישראל:
ד. ויאמר יהוה אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף יהוה מישראל:
ה. ויאמר משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור:
ו. והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד:
ז. וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו:
ח. ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל:
ט. ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף:
י. וידבר יהוה אל משה לאמר:
יא. פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי:
יב. לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום:
יג. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל:
יד. ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעני:
טו. ושם האשה המכה המדינית כזבי בת צור ראש אמות בית אב במדין הוא:
טז. וידבר יהוה אל משה לאמר:
יז. צרור את המדינים והכיתם אותם:
יח. כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה על דבר פעור: