א. חזון עבדיה כה אמר אדני יהוה לאדום שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה:
ב. הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד:
ג. זדון לבך השיאך שכני בחגוי סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ:
ד. אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם יהוה:
ה. אם גנבים באו לך אם שודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם בצרים באו לך הלוא ישאירו עללות:
ו. איך נחפשו עשו נבעו מצפניו:
ז. עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך השיאוך יכלו לך אנשי שלמך לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו:
ח. הלוא ביום ההוא נאם יהוה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו:
ט. וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו מקטל:
י. מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם:
יא. ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו שערו ועל ירושלם ידו גורל גם אתה כאחד מהם:
יב. ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם ואל תגדל פיך ביום צרה:
יג. אל תבוא בשער עמי ביום אידם אל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו ואל תשלחנה בחילו ביום אידו:
יד. ואל תעמד על הפרק להכרית את פליטיו ואל תסגר שרידיו ביום צרה:
טו. כי קרוב יום יהוה על כל הגוים כאשר עשית יעשה לך גמלך ישוב בראשך:
טז. כי כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו:
יז. ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו בית יעקב את מורשיהם:
יח. והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי יהוה דבר:
יט. וירשו הנגב את הר עשו והשפלה את פלשתים וירשו את שדה אפרים ואת שדה שמרון ובנימן את הגלעד:
כ. וגלת החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלת ירושלם אשר בספרד ירשו את ערי הנגב:
כא. ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה ליהוה המלוכה: