א. דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו:
ב. מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי:
ג. אל תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין:
ד. אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים או שכר:
ה. פן ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל בני עני:
ו. תנו שכר לאובד ויין למרי נפש:
ז. ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד:
ח. פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף:
ט. פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון:
י. אשת חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה:
יא. בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר:
יב. גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה:
יג. דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה:
יד. היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה:
טו. ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה:
טז. זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע כרם:
יז. חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה:
יח. טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בליל נרה:
יט. ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך:
כ. כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון:
כא. לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים:
כב. מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה:
כג. נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ:
כד. סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני:
כה. עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון:
כו. פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה:
כז. צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל:
כח. קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה:
כט. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה:
ל. שקר החן והבל היפי אשה יראת יהוה היא תתהלל:
לא. תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה: