א. תפלה לעני כי יעטף ולפני יהוה ישפך שיחו יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא:
ב. אל תסתר פניך ממני ביום צר לי הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני:
ג. כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמו קד נחרו:
ד. הוכה כעשב ויבש לבי כי שכחתי מאכל לחמי:
ה. מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי:
ו. דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות:
ז. שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג:
ח. כל היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו:
ט. כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי:
י. מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני:
יא. ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש:
יב. ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר:
יג. אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד:
יד. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו:
טו. וייראו גוים את שם יהוה וכל מלכי הארץ את כבודך:
טז. כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו:
יז. פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם:
יח. תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה:
יט. כי השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל ארץ הביט:
כ. לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה:
כא. לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם:
כב. בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את יהוה:
כג. ענה בדרך כחו קצר ימי:
כד. אמר אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך:
כה. לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים:
כו. המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו:
כז. ואתה הוא ושנותיך לא יתמו:
כח. בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון: