א. משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך:
ב. זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו:
ג. הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש:
ד. שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות:
ה. יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות:
ו. ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון:
ז. שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך:
ח. אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ:
ט. אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה:
י. עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח:
יא. למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה:
יב. ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ:
יג. אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים:
יד. אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים:
טו. אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן:
טז. לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש:
יז. אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם:
יח. זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך:
יט. אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח:
כ. הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס:
כא. אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך:
כב. קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום:
כג. אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד: