חזון יוחנן, Chapter 16 טז

א. ואשמע קול גדול מן ההיכל האמר אל שבעת המלאכים לכו ושפכו את קערת חמת האלהים ארצה:

ב. וילך הראשון וישפך את קערתו על הארץ ויהי שהין רע ומכאיב באנשים אשר עליהם תו החיה ובמשתחוים לצלמה:

ג. וישפך השני את קערתו על הים ויהי לדם כדם חלל ותמת כל נפש חיה אשר בים:

ד. וישפך השלישי את קערתו בנהרות ובמעינות המים ויהיו לדם:

ה. ואשמע את מלאך המים אמר צדיק אתה ההוה והיה והקדוש כי כן שפטת:

ו. כי דם קדשים ונביאים שפכו ודם השקיתם כי גמול ידם הוא:

ז. ואשמע את המזבח אמר אמנם כן יהוה אלהים צבאות אמת וצדק משפטיך:

ח. וישפך המלאך הרביעי את קערתו על השמש וינתן לו לצרב את בני אדם באש:

ט. ויצרבו בני אדם בחם גדול ויגדפו את שם אלהים אשר לו הממשלה על המכות האלה ולא שבו לתת לו הכבוד:

י. וישפך החמישי את קערתו על כסא החיה ותחשך מלכותה וינשכו מכאב לב את לשונם:

יא. ויגדפו את אלהי השמים ממכאבם ושחינם ולא שבו ממעשיהם:

יב. וישפך הששי את קערתו על הנהר הגדול נהר פרת ויחרבו מימיו למען תישר מסלה למלכים אשר ממזרח שמש:

יג. וארא והנה מפי התנין ומפי החיה ומפי נביא השקר יצאות שלש רוחות טמאות דומת לצפרדעים:

יד. כי רוחות השדים הנה עשות אותות ויצאות אל מלכי ארץ ותבל כלה לאספם למלחמה היום ההוא הגדול יום אלהי הצבאות:

טו. הנני בא כגנב אשרי השקד ושמר את בגדיו למען לא ילך ערם וראו את ערותו:

טז. ויאסף אתם אל המקום הנקרא בעברית הר מגדון:

יז. וישפך המלאך השביעי את קערתו על האור ויצא קול גדול מהיכל השמים מן הכסא ויאמר היה נהיתה:

יח. ויהיו קלות ורעמים וברקים ויהי רעש גדול אשר לא היה כמהו למן היות אדם על הארץ רעש כזה גדול עד מאד:

יט. והעיר הגדולה נחלקה לשלשה חלקים ותפלנה ערי הגוים ותזכר בבל הגדולה לפני אלהים לתת לה כוס יין חמת אפו:

כ. וינס כל אי וההרים לא נמצאו:

כא. וברד כבד כככר ירד מן השמים על בני האדם ויגדפו בני האדם את האלהים על אדות מכת הברד כי כבדה מכתו מאד: