הרומיים, Chapter 10 י

א. אחי חפץ לבבי ותפלתי לאלהים בעד ישראל אשר יושעו:

ב. כי מעיד אני עליהם שיש להם קנאה לאלהים אך לא בדעת:

ג. כי את צדקת אלהים לא ידעו ויבקשו להקים את צדקתם ובעבור זאת לצדקת אלהים לא נכנעו:

ד. כי המשיח סוף התורה לצדקה לכל המאמין בו:

ה. כי משה כתב על דבר הצדקה מתוך התורה אשר יעשה אתם האדם וחי בהם:

ו. והצדקה אשר מתוך האמונה כה אמרת אל תאמר בלבבך מי יעלה השמימה הלא זאת היא להוריד את המשיח:

ז. או מי ירד לתהום זאת היא להעלות את המשיח מן המתים:

ח. אבל מה היא אמרת קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך הוא דבר האמונה אשר אנחנו מבשרים:

ט. כי אם תודה בפיך אשר ישוע הוא האדון ותאמין בלבבך אשר האלהים העירו מן המתים אז תושע:

י. כי בלבבו יאמין האדם והיתה לו לצדקה ובפיהו יודה והיתה לו לישועה:

יא. כי הכתוב אמר כל המאמין בו לא יבוש:

יב. ואין הבדל בזה בין היהודי ליוני כי אדון אחד לכלם והוא עשיר לכל קראיו:

יג. כי כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט:

יד. ועתה איך יקראו אל אשר לא האמינו בו ואיך יאמינו באשר לא שמעו את שמעו ואיך ישמעו באין מגיד:

טו. ואיך יגידו אם אינם שלוחים ככתוב מה נאוו רגלי מבשר שלום מבשר טוב:

טז. אך לא כלם שמעו לקול הבשורה כי ישעיהו אמר יהוה מי האמין לשמעתנו:

יז. לכן האמונה באה מתוך השמועה והשמועה על ידי דבר אלהים:

יח. ואמר הכי לא שמעו אמנם בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם:

יט. ואמר הכי ישראל לא ידע הנה כבר משה אמר אני אקניאכם בלא עם בגוי נבל אכעיסכם:

כ. וישעיהו מלאו לבו לאמר נמצאתי ללא בקשני נדרשתי ללוא שאלו:

כא. ועל ישראל הוא אמר פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ומרה: