הרומיים, Chapter 4 ד

א. ועתה מה נאמר על אברהם אבינו מה זה השיג לפי הבשר:

ב. כי אם נצדק אברהם מתוך המעשים לו התהלה אך לא לפני האלהים:

ג. כי הכתוב מה הוא אמר והאמן אברהם ביהוה ויחשבה לו צדקה:

ד. הנה הפעל לא יחשב לו שכרו על פי החסד כי אם על פי החוב:

ה. אבל לאשר איננו פעל כי אם מאמין במצדיק את הרשע אמונתו תחשב לו לצדקה:

ו. כאשר גם דוד מאשר את האדם אשר האלהים יחשב לו צדקה בלא מעשים באמרו:

ז. אשרי נשוי פשע כסוי חטאה:

ח. אשרי אדם לא יחשב יהוה לו עון:

ט. ועתה האשור הזה העל המילה הוא אם גם על הערלה הלא אמרנו כי לאברהם נחשבה אמונתו לצדקה:

י. ואין נחשבה לו אם בהיותו מהול או בעודנו ערל הן לא בהיותו מהול כי אם בערלתו:

יא. ואות המילה קבל לחותם צדקת האמונה אשר היתה לו בערלתו להיות לאב לכל המאמינים והם ערלים למען אף להם תחשב הצדקה:

יב. ולהיות לאב גם למולים אך לא לאשר הם נמולים לבד כי אם גם הלכים בעקבות האמונה שהיתה לו לאברהם בעודנו בערלתו:

יג. כי לא על ידי תורה באה ההבטחה לאברהם ולזרעו להיותו ירש העולם כי אם על ידי צדקת האמונה:

יד. כי אלו לבני התורה הירשה האמונה לריק תהיה וההבטחה בטלה:

טו. כי התורה מביאה קצף כי באשר אין תורה גם אין שם עברה:

טז. על כן מתוך אמונה למען לפי חסד למען תחיה ההבטחה קימת לכל זרעו לא לבני התורה לבדם כי גם לבני אמונת אברהם אשר הוא אב לכלנו:

יז. ככתוב כי אב המון גוים נתתיך והוא האמין בהביט אל אל המחיה את המתים והקורא את אשר לא היה כמו הוה:

יח. באשר אין תקוה קוה ויאמן למען אשר יהיה לאב המון גוים כמו שנאמר כה יהיה זרעך:

יט. ולא רפתה אמונתו ולא התבונן אל גופו שכבר נפוג בהיותו כבן מאת שנה ואל בלות רחם שרה:

כ. ולא חלק לבו בהבטחת האלהים כחסר האמונה כי אם התחזק באמונתו ויתן כבוד לאלהים:

כא. וידע בלבב שלם כי את אשר הבטיח גם יכל לעשותו:

כב. על כן גם נחשבה לו לצדקה:

כג. ולא לבד למענו כתובה זאת שנחשבה לו:

כד. כי אם גם למעננו אשר עתידה להחשב לנו המאמינים במי שהעיר את ישוע אדנינו מן המתים:

כה. אשר נמסר בעבור פשעינו ונעור לבעבור צדקנו: