א. פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך:
ב. הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבצור:
ג. קול יללת הרעים כי שדדה אדרתם קול שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן:
ד. כה אמר יהוה אלהי רעה את צאן ההרגה:
ה. אשר קניהן יהרגן ולא יאשמו ומכריהן יאמר ברוך יהוה ואעשר ורעיהם לא יחמול עליהן:
ו. כי לא אחמול עוד על ישבי הארץ נאם יהוה והנה אנכי ממציא את האדם איש ביד רעהו וביד מלכו וכתתו את הארץ ולא אציל מידם:
ז. וארעה את צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים וארעה את הצאן:
ח. ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי:
ט. ואמר לא ארעה אתכם המתה תמות והנכחדת תכחד והנשארות תאכלנה אשה את בשר רעותה:
י. ואקח את מקלי את נעם ואגדע אתו להפיר את בריתי אשר כרתי את כל העמים:
יא. ותפר ביום ההוא וידעו כן עניי הצאן השמרים אתי כי דבר יהוה הוא:
יב. ואמר אליהם אם טוב בעיניכם הבו שכרי ואם לא חדלו וישקלו את שכרי שלשים כסף:
יג. ויאמר יהוה אלי השליכהו אל היוצר אדר היקר אשר יקרתי מעליהם ואקחה שלשים הכסף ואשליך אתו בית יהוה אל היוצר:
יד. ואגדע את מקלי השני את החבלים להפר את האחוה בין יהודה ובין ישראל:
טו. ויאמר יהוה אלי עוד קח לך כלי רעה אולי:
טז. כי הנה אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לא יפקד הנער לא יבקש והנשברת לא ירפא הנצבה לא יכלכל ובשר הבריאה יאכל ופרסיהן יפרק:
יז. הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרעו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה: