א. ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר יהוה אל זכריה בארבעה לחדש התשעי בכסלו:
ב. וישלח בית אל שר אצר ורגם מלך ואנשיו לחלות את פני יהוה:
ג. לאמר אל הכהנים אשר לבית יהוה צבאות ואל הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים:
ד. ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמר:
ה. אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני:
ו. וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים:
ז. הלוא את הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב:
ח. ויהי דבר יהוה אל זכריה לאמר:
ט. כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו:
י. ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם:
יא. וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע:
יב. ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות:
יג. ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות:
יד. ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה: