א. הוי מראה ונגאלה העיר היונה:
ב. לא שמעה בקול לא לקחה מוסר ביהוה לא בטחה אל אלהיה לא קרבה:
ג. שריה בקרבה אריות שאגים שפטיה זאבי ערב לא גרמו לבקר:
ד. נביאיה פחזים אנשי בגדות כהניה חללו קדש חמסו תורה:
ה. יהוה צדיק בקרבה לא יעשה עולה בבקר בבקר משפטו יתן לאור לא נעדר ולא יודע עול בשת:
ו. הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב:
ז. אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר ולא יכרת מעונה כל אשר פקדתי עליה אכן השכימו השחיתו כל עלילותם:
ח. לכן חכו לי נאם יהוה ליום קומי לעד כי משפטי לאסף גוים לקבצי ממלכות לשפך עליהם זעמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל הארץ:
ט. כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יהוה לעבדו שכם אחד:
י. מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובלון מנחתי:
יא. ביום ההוא לא תבושי מכל עלילתיך אשר פשעת בי כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוספי לגבהה עוד בהר קדשי:
יב. והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהוה:
יג. שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד:
יד. רני בת ציון הריעו ישראל שמחי ועלזי בכל לב בת ירושלם:
טו. הסיר יהוה משפטיך פנה איבך מלך ישראל יהוה בקרבך לא תיראי רע עוד:
טז. ביום ההוא יאמר לירושלם אל תיראי ציון אל ירפו ידיך:
יז. יהוה אלהיך בקרבך גבור יושיע ישיש עליך בשמחה יחריש באהבתו יגיל עליך ברנה:
יח. נוגי ממועד אספתי ממך היו משאת עליה חרפה:
יט. הנני עשה את כל מעניך בעת ההיא והושעתי את הצלעה והנדחה אקבץ ושמתים לתהלה ולשם בכל הארץ בשתם:
כ. בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר יהוה: