ד. לָכֵן דַּבֵּר־אֹותָם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר ׀ אֲדֹנָי יְהוִה אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַעֲלֶה אֶת־גִּלּוּלָיו אֶל־לִבֹּו וּמִכְשֹׁול עֲוֹנֹו יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו וּבָא אֶל־הַנָּבִיא אֲנִי יְהוָה נַעֲנֵיתִי לֹו [בָהּ כ] (בָא ק) בְּרֹב גִּלּוּלָיו׃