ז. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם אֶת־מְקֹום כִּסְאִי וְאֶת־מְקֹום כַּפֹּות רַגְלַי אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן־שָׁם בְּתֹוךְ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְעֹולָם וְלֹא יְטַמְּאוּ עֹוד בֵּית־יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם בִּזְנוּתָם וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם בָּמֹותָם׃