א. א שלחו כר משל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון
ב. ב והיה כעוף נודד קן משלח--תהיינה בנות מואב מעברת לארנון
ג. ג הביאו (הביאי) עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים--נדד אל תגלי
ד. ד יגורו בך נדחי מואב הוי סתר למו מפני שודד כי אפס המץ כלה שד תמו רמס מן הארץ {ס}
ה. ה והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק
ו. ו שמענו גאון מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא כן בדיו
ז. ז לכן ייליל מואב למואב--כלה ייליל לאשישי קיר חרשת תהגו אך נכאים
ח. ח כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה--עד יעזר נגעו תעו מדבר שלחותיה נטשו עברו ים
ט. ט על כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל
י. י ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל ובכרמים לא ירנן לא ירעע יין ביקבים לא ידרך הדרך--הידד השבתי
יא. יא על כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש
יב. יב והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל {ס}
יג. יג זה הדבר אשר דבר יהוה אל מואב--מאז
יד. יד ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר {פ}