איכה, Chapter 2 ב

א. א איכה יעיב באפו אדני את בת ציון--השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדם רגליו ביום אפו  {ס}

ב. ב בלע אדני לא (ולא) חמל את כל נאות יעקב--הרס בעברתו מבצרי בת יהודה הגיע לארץ חלל ממלכה ושריה  {ס}

ג. ג גדע בחרי אף כל קרן ישראל--השיב אחור ימינו מפני אויב ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב  {ס}

ד. ד דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ויהרג כל מחמדי עין באהל בת ציון שפך כאש חמתו  {ס}

ה. ה היה אדני כאויב בלע ישראל--בלע כל ארמנותיה שחת מבצריו וירב בבת יהודה תאניה ואניה  {ס}

ו. ו ויחמס כגן שכו שחת מעדו שכח יהוה בציון מועד ושבת וינאץ בזעם אפו מלך וכהן  {ס}

ז. ז זנח אדני מזבחו נאר מקדשו--הסגיר ביד אויב חומת ארמנותיה קול נתנו בבית יהוה כיום מועד  {ס}

ח. ח חשב יהוה להשחית חומת בת ציון--נטה קו לא השיב ידו מבלע ויאבל חל וחומה יחדו אמללו  {ס}

ט. ט טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה--גם נביאיה לא מצאו חזון מיהוה  {ס}

י. י ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון--העלו עפר על ראשם חגרו שקים הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלם  {ס}

יא. יא כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי--נשפך לארץ כבדי על שבר בת עמי  בעטף עולל ויונק ברחבות קריה  {ס}

יב. יב לאמתם יאמרו איה דגן ויין  בהתעטפם כחלל ברחבות עיר--בהשתפך נפשם אל חיק אמתם  {ס}

יג. יג מה אעידך מה אדמה לך הבת ירושלם--מה אשוה לך ואנחמך בתולת בת ציון  כי גדול כים שברך מי ירפא לך  {ס}

יד. יד נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא גלו על עונך להשיב שביתך (שבותך) ויחזו לך משאות שוא ומדוחים  {ס}

טו. טו ספקו עליך כפים כל עברי דרך--שרקו וינעו ראשם על בת ירושלם  הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי--משוש לכל הארץ  {ס}

טז. טז פצו עליך פיהם כל איביך--שרקו ויחרקו שן אמרו בלענו אך זה היום שקוינהו מצאנו ראינו  {ס}

יז. יז עשה יהוה אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם--הרס ולא חמל וישמח עליך אויב הרים קרן צריך  {ס}

יח. יח צעק לבם אל אדני חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה יומם ולילה--אל תתני פוגת לך אל תדם בת עינך  {ס}

יט. יט קומי רני בליל (בלילה) לראש אשמרות--שפכי כמים לבך נכח פני אדני שאי אליו כפיך על נפש עולליך--העטופים ברעב בראש כל חוצות  {ס}

כ. כ ראה יהוה והביטה למי עוללת כה  אם תאכלנה נשים פרים עללי טפחים אם יהרג במקדש אדני כהן ונביא  {ס}

כא. כא שכבו לארץ חוצות נער וזקן בתולתי ובחורי נפלו בחרב הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת  {ס}

כב. כב תקרא כיום מועד מגורי מסביב ולא היה ביום אף יהוה פליט ושריד  אשר טפחתי ורביתי איבי כלם  {פ}