א. א בני אם-ערבת לרעך תקעת לזר כפיך
ב. ב נוקשת באמרי-פיך נלכדת באמרי-פיך
ג. ג עשה זאת אפוא בני והנצל-- כי באת בכף-רעך לך התרפס ורהב רעיך
ד. ד אל-תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך
ה. ה הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש
ו. ו לך-אל-נמלה עצל ראה דרכיה וחכם
ז. ז אשר אין-לה קצין-- שטר ומשל
ח. ח תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה
ט. ט עד-מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך
י. י מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב
יא. יא ובא-כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן
יב. יב אדם בליעל איש און הולך עקשות פה
יג. יג קרץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו
יד. יד תהפכות בלבו--חרש רע בכל-עת מדנים (מדינים) ישלח
טו. טו על-כן--פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא
טז. טז שש-הנה שנא יהוה ושבע תועבות (תועבת) נפשו
יז. יז עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם-נקי
יח. יח לב--חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה
יט. יט יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים
כ. כ נצר בני מצות אביך ואל-תטש תורת אמך
כא. כא קשרם על-לבך תמיד ענדם על-גרגרתך
כב. כב בהתהלכך תנחה אתך-- בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך
כג. כג כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר
כד. כד לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה
כה. כה אל-תחמד יפיה בלבבך ואל-תקחך בעפעפיה
כו. כו כי בעד-אשה זונה עד-ככר-לחם ואשת איש-- נפש יקרה תצוד
כז. כז היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה
כח. כח אם-יהלך איש על-הגחלים ורגליו לא תכוינה
כט. כט כן--הבא אל-אשת רעהו לא-ינקה כל-הנגע בה
ל. ל לא-יבוזו לגנב כי יגנוב-- למלא נפשו כי ירעב
לא. לא ונמצא ישלם שבעתים את-כל-הון ביתו יתן
לב. לב נאף אשה חסר-לב משחית נפשו הוא יעשנה
לג. לג נגע-וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה
לד. לד כי-קנאה חמת-גבר ולא-יחמול ביום נקם
לה. לה לא-ישא פני כל-כפר ולא-יאבה כי תרבה-שחד