א. ויעש לו בתים בעיר דויד ויכן מקום לארון האלהים ויט לו אהל:
ב. אז אמר דויד לא לשאת את ארון האלהים כי אם הלוים כי בם בחר יהוה לשאת את ארון יהוה ולשרתו עד עולם:
ג. ויקהל דויד את כל ישראל אל ירושלם להעלות את ארון יהוה אל מקומו אשר הכין לו:
ד. ויאסף דויד את בני אהרן ואת הלוים:
ה. לבני קהת אוריאל השר ואחיו מאה ועשרים:
ו. לבני מררי עשיה השר ואחיו מאתים ועשרים:
ז. לבני גרשום יואל השר ואחיו מאה ושלשים:
ח. לבני אליצפן שמעיה השר ואחיו מאתים:
ט. לבני חברון אליאל השר ואחיו שמונים:
י. לבני עזיאל עמינדב השר ואחיו מאה ושנים עשר:
יא. ויקרא דויד לצדוק ולאביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל שמעיה ואליאל ועמינדב:
יב. ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון יהוה אלהי ישראל אל הכינותי לו:
יג. כי למבראשונה לא אתם פרץ יהוה אלהינו בנו כי לא דרשנהו כמשפט:
יד. ויתקדשו הכהנים והלוים להעלות את ארון יהוה אלהי ישראל:
טו. וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה כדבר יהוה בכתפם במטות עליהם:
טז. ויאמר דויד לשרי הלוים להעמיד את אחיהם המשררים בכלי שיר נבלים וכנרות ומצלתים משמיעים להרים בקול לשמחה:
יז. ויעמידו הלוים את הימן בן יואל ומן אחיו אסף בן ברכיהו ומן בני מררי אחיהם איתן בן קושיהו:
יח. ועמהם אחיהם המשנים זכריהו בן ויעזיאל ושמירמות ויחיאל ועני אליאב ובניהו ומעשיהו ומתתיהו ואליפלהו ומקניהו ועבד אדם ויעיאל השערים:
יט. והמשררים הימן אסף ואיתן במצלתים נחשת להשמיע:
כ. וזכריה ועזיאל ושמירמות ויחיאל ועני ואליאב ומעשיהו ובניהו בנבלים על עלמות:
כא. ומתתיהו ואליפלהו ומקניהו ועבד אדם ויעיאל ועזזיהו בכנרות על השמינית לנצח:
כב. וכנניהו שר הלוים במשא יסר במשא כי מבין הוא:
כג. וברכיה ואלקנה שערים לארון:
כד. ושבניהו ויושפט ונתנאל ועמשי וזכריהו ובניהו ואליעזר הכהנים מחצצרים בחצצרות לפני ארון האלהים ועבד אדם ויחיה שערים לארון:
כה. ויהי דויד וזקני ישראל ושרי האלפים ההלכים להעלות את ארון ברית יהוה מן בית עבד אדם בשמחה:
כו. ויהי בעזר האלהים את הלוים נשאי ארון ברית יהוה ויזבחו שבעה פרים ושבעה אילים:
כז. ודויד מכרבל במעיל בוץ וכל הלוים הנשאים את הארון והמשררים וכנניה השר המשא המשררים ועל דויד אפוד בד:
כח. וכל ישראל מעלים את ארון ברית יהוה בתרועה ובקול שופר ובחצצרות ובמצלתים משמעים בנבלים וכנרות:
כט. ויהי ארון ברית יהוה בא עד עיר דויד ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דויד מרקד ומשחק ותבז לו בלבה:
| 
