א. כן יחשב איש אתנו כמשרתי המשיח וסכני רזי אל:
ב. הנה סוף דבר שלא יבקש מן הסכנים כי אם להמצא נאמן:
ג. ואני נקלה היא בעיני כי אתם דנים אתי או יום דין של בני אדם גם אני את נפשי לא אדין:
ד. כי אינני יודע בנפשי רע ובכל זאת לא אצדק כי הדן אתי הוא יהוה:
ה. על כן אל תשפטו שפוט לפני העת עד כי יבוא האדון אשר גם יוציא לאור את תעלמות החשך ויגלה את עצת הלבבות ואז תהיה תהלה לכל איש מאת האלהים:
ו. ואת זאת אחי הסבתי על עצמי ועל אפולוס בעבורכם למען תלמדו בנו שלא יתחכם איש יותר ממה שכתוב פן תתגאו איש בשם איש לנגד רעהו:
ז. כי מי הפליא אותך ומה בידך אשר לא קבלתו ואם קבלתו למה תתהלל כאיש אשר לא קבל:
ח. הן כבר שבעתם כבר עשרתם ובלעדינו מלכתם ולו מלכתם למען נמלך אתכם גם אנחנו:
ט. כי אחשב שהאלהים הציג אתנו השליחים שפלי השפלים כבני תמותה כי היינו לראוה לעולם גם למלאכים גם לבני אדם:
י. אנחנו סכלים למען המשיח ואתם חכמים במשיח אנחנו חלשים ואתם גבורים אתם נכבדים ואנחנו נקלים:
יא. ועד השעה הזאת הננו רעבים גם צמאים וערמים ומכים באגרף ואין מנוח לנו:
יב. ויגעים אנחנו בעמל ידינו קללונו ונברך חרפונו ונסבל:
יג. גדפו אתנו ותנחנן ונהי כגללי העולם ולסחי לכלם עד עתה:
יד. ולא לביש אתכם אני כתב הדברים האלה כי אם מזהיר אתכם כבני האהובים:
טו. כי גם אם היו לכם רבבות אמנים במשיח אין לכם אבות רבים כי אנכי הולדתי אתכם בישוע המשיח על ידי הבשורה:
טז. על כן אני מבקש מכם ללכת בעקבותי:
יז. ובעבור זאת שלחתי אליכם את טימותיוס בני האהוב והנאמן באדון והוא יזכיר לכם את דרכי במשיח כאשר מלמד אנכי בכל מקום בכל קהלה וקהלה:
יח. הן יש מתנשאים כאלו לא אבוא אליכם:
יט. אבל בוא אבוא אליכם בזמן קרוב אם ירצה האדון ואדעה לא את דברי המתרוממים כי אם את גבורתם:
כ. כי מלכות האלהים איננה בדבר שפתים כי אם בגבורה:
כא. ומה תחפצו הבוא אבוא אליכם בשבט או באהבה וברוח ענוה:
| 
