א. ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי:
ב. ויהי דבר יהוה אליו לאמר:
ג. לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן:
ד. והיה מהנחל תשתה ואת הערבים צויתי לכלכלך שם:
ה. וילך ויעש כדבר יהוה וילך וישב בנחל כרית אשר על פני הירדן:
ו. והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומן הנחל ישתה:
ז. ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ:
ח. ויהי דבר יהוה אליו לאמר:
ט. קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך:
י. ויקם וילך צרפתה ויבא אל פתח העיר והנה שם אשה אלמנה מקששת עצים ויקרא אליה ויאמר קחי נא לי מעט מים בכלי ואשתה:
יא. ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי נא לי פת לחם בידך:
יב. ותאמר חי יהוה אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו:
יג. ויאמר אליה אליהו אל תיראי באי עשי כדברך אך עשי לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרנה:
יד. כי כה אמר יהוה אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תתן יהוה גשם על פני האדמה:
טו. ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל הוא והיא וביתה ימים:
טז. כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו:
יז. ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה:
יח. ותאמר אל אליהו מה לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני:
יט. ויאמר אליה תני לי את בנך ויקחהו מחיקה ויעלהו אל העליה אשר הוא ישב שם וישכבהו על מטתו:
כ. ויקרא אל יהוה ויאמר יהוה אלהי הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה:
כא. ויתמדד על הילד שלש פעמים ויקרא אל יהוה ויאמר יהוה אלהי תשב נא נפש הילד הזה על קרבו:
כב. וישמע יהוה בקול אליהו ותשב נפש הילד על קרבו ויחי:
כג. ויקח אליהו את הילד וירדהו מן העליה הביתה ויתנהו לאמו ויאמר אליהו ראי חי בנך:
כד. ותאמר האשה אל אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר יהוה בפיך אמת:
| 
