א. הנחל עוד לשבח עצמנו האם נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח:
ב. אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל אדם:
ג. כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם ברוח אלהים חיים ולא על לוחות אבן כי אם על לוחות בשר הלב:
ד. וכזה בטחוננו באלהים על ידי המשיח:
ה. יען אשר לא נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת האלהים היא:
ו. אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של האותיות אלא של הרוח כי האות ימית והרוח יחיה:
ז. ואם שרות המות החרות באותיות על האבן נראה בכבוד עד שלא יכלו בני ישראל להביט אל פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל:
ח. כמה יגדל כבוד שרות הרוח:
ט. כי אם השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות:
י. כי אף הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה:
יא. כי אם הדבר העמד להבטל יש לו כבוד הדבר הקים על אחת כמה וכמה:
יב. על כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא:
יג. ולא כמשה אשר נתן מסוה על פניו פן יביטו בני ישראל אל סוף העמד להבטל:
יד. אבל נטמטמו דעותיהם כי עד היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם במשיח:
טו. אבל עד היום הזה בקראם את משה מונח מסוה על לבם:
טז. וכשיפנו אל האדון יוסר המסוה:
יז. והאדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם החרות:
יח. ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את כבוד האדון במראה ונחלף אל עצם דמות ההיא מכבוד אל כבוד כהחלף מאת אדון הרוח:
| 
