א. ויבאו כל שבטי ישראל אל דוד חברונה ויאמרו לאמר הננו עצמך ובשרך אנחנו:
ב. גם אתמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה הייתה מוציא והמבי את ישראל ויאמר יהוה לך אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה לנגיד על ישראל:
ג. ויבאו כל זקני ישראל אל המלך חברונה ויכרת להם המלך דוד ברית בחברון לפני יהוה וימשחו את דוד למלך על ישראל:
ד. בן שלשים שנה דוד במלכו ארבעים שנה מלך:
ה. בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנה על כל ישראל ויהודה:
ו. וילך המלך ואנשיו ירושלם אל היבסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים לאמר לא יבוא דוד הנה:
ז. וילכד דוד את מצדת ציון היא עיר דוד:
ח. ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבסי ויגע בצנור ואת הפסחים ואת העורים שנאו נפש דוד על כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל הבית:
ט. וישב דוד במצדה ויקרא לה עיר דוד ויבן דוד סביב מן המלוא וביתה:
י. וילך דוד הלוך וגדול ויהוה אלהי צבאות עמו:
יא. וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו בית לדוד:
יב. וידע דוד כי הכינו יהוה למלך על ישראל וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל:
יג. ויקח דוד עוד פלגשים ונשים מירושלם אחרי באו מחברון ויולדו עוד לדוד בנים ובנות:
יד. ואלה שמות הילדים לו בירושלם שמוע ושובב ונתן ושלמה:
טו. ויבחר ואלישוע ונפג ויפיע:
טז. ואלישמע ואלידע ואליפלט:
יז. וישמעו פלשתים כי משחו את דוד למלך על ישראל ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד וישמע דוד וירד אל המצודה:
יח. ופלשתים באו וינטשו בעמק רפאים:
יט. וישאל דוד ביהוה לאמר האעלה אל פלשתים התתנם בידי ויאמר יהוה אל דוד עלה כי נתן אתן את הפלשתים בידך:
כ. ויבא דוד בבעל פרצים ויכם שם דוד ויאמר פרץ יהוה את איבי לפני כפרץ מים על כן קרא שם המקום ההוא בעל פרצים:
כא. ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד ואנשיו:
כב. ויספו עוד פלשתים לעלות וינטשו בעמק רפאים:
כג. וישאל דוד ביהוה ויאמר לא תעלה הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים:
כד. ויהי בשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים אז תחרץ כי אז יצא יהוה לפניך להכות במחנה פלשתים:
כה. ויעש דוד כן כאשר צוהו יהוה ויך את פלשתים מגבע עד באך גזר:
| 
