א. ואנשים ירדו מיהודה וילמדו את האחים לאמר אם לא תמולו כדת משה לא תושעון:
ב. ויהי על זאת ריב ומחלקת לא קלה לפולוס ולבר נבא עמהם ויגזרו כי פולוס ובר נבא ואחרים מהם יעלו ירושלים אל השליחים והזקנים על אדות השאלה הזאת:
ג. ותלוה אתם הקהלה ויעברו את פינוקיא ואת שמרון מספרים את תשובת הגוים וישמחו את כל האחים שמחה גדולה:
ד. ויהי כבאם ירושלים ויקבלו אתם הקהלה והשליחים והזקנים ויגידו להם את אשר הגדיל האלהים לעשות עמהם:
ה. ויקומו אנשים מאמינים מכת הפרושים ויאמרו כי חובה היא למול אתם ולצותם לשמר את תורת משה:
ו. ויקהלו השליחים והזקנים לעין בדבר הזה:
ז. ויהי ברבות המחלקת קם פטרוס ויאמר אליהם אנשים אחים אתם ידעתם כי מימים ראשים בי בחר האלהים מכלנו אשר ישמעו הגוים מפי את דבר הבשורה ויאמינו:
ח. והאלהים ידע הלבבות העיד עליהם בתתו גם להם את רוח הקדש כאשר נתן לנו:
ט. ולא הבדיל בינינו וביניהם כי טהר את לבבם על ידי האמונה:
י. ועתה מה תנסו את האלהים לשום על על צוארי התלמידים אשר גם אבותינו גם אנחנו לא יכלנו לשאת:
יא. אבל בחסד ישוע המשיח אדנינו נאמין להושע כמוהם כמונו:
יב. ויחרישו כל הקהל וישמעו אל בר נבא ואל פולוס מספרים את האתות והמופתים אשר הרבה האלהים לעשות על ידיהם בקרב הגוים:
יג. ויכלו לדבר ויען יעקב ויאמר אנשים אחים שמעו אלי:
יד. שמעון ספר איך האלהים ראה לו בראשונה לקחת מבין הגוים עם לשמו:
טו. ולזאת מסכימים דברי הנביאים ככתוב:
טז. אחרי זאת אשוב ואקים את סכת דויד הנפלת והרסותיה אקים ובניתיה:
יז. למען ידרשו שארית אדם את יהוה וכל הגוים אשר נקרא שמי עליהם נאם יהוה עשה כל אלה:
יח. נודעים לאלהים מעולם כל מעשיו:
יט. ועל כן אני דן שלא להחמיר על השבים מן הגוים לאלהים:
כ. רק לכתב אליהם אשר ירחקו מטמאת האלילים ומן הזנות ומבשר הנחנק ומן הדם:
כא. כי משה מדרת עולם יש לו מגידיו בכל עיר ועיר ויקרא בבתי הכנסיות מדי שבת בשבתו:
כב. וייטב בעיני השליחים והזקנים עם כל הקהל לבחר מהם אנשים ולשלח אתם אל אנטיוכיא עם פולוס ובר נבא את יהודה המכנה בר שבא ואת סילא אנשי שם בין האחים:
כג. ויכתבו וישלחו על ידם לאמר אנחנו השליחים והזקנים והאחים שאלים לשלום האחים אשר מן הגוים באנטיוכיא ובסוריא ובקיליקיא:
כד. יען וביען שמענו כי יצאו מאתנו מבלבלים אתכם ומקלקלים נפשתיכם בדברים באמרם לכם להמול ולשמר את התורה אשר לא צוינו אותם:
כה. לכן טוב בעיני כלנו יחדו לבחר אנשים לשלחם אליכם עם חביבינו בר נבא ופולוס:
כו. אנשים אשר מסרו נפשם על שם אדנינו ישוע המשיח:
כז. על כן שלחנו את יהודה ואת סילא אשר גם המה יגידו זאת בפיהם:
כח. כי טוב לפני רוח הקדש ולפנינו לבלתי שום עליכם משא אחר לבד מאלה הדברים הצריכים:
כט. אשר תרחקו מזבחי אלילים ומן הדם ומבשר הנחנק ומן הזנות אם מאלה תשמרו את נפשתיכם תיטיבו לעשות ושלום לכם:
ל. וישלחו האנשים ויבאו אל אנטיוכיא ויקהילו את העם ויתנו להם את האגרת:
לא. ויקראו אתה וישמחו על הנחמה:
לב. ויהודה וסילא אשר גם הם נביאים נחמו האחים בדברים רבים ויחזקום:
לג. ויהיו שם ימים אחדים וישלחום האחים בשלום אל השליחים:
לד. וייטב בעיני סילא לשבת שם:
לה. ופולוס ובר נבא ישבו באנטיוכיא וילמדו ויבשרו את דבר יהוה המה וגם רבים אחרים עמם:
לו. ויהי מקץ ימים ויאמר פולוס אל בר נבא לכה ונשובה ונפקדה את אחינו בכל עיר ועיר אשר קראנו שם את דבר יהוה ונראה מה המה:
לז. ובר נבא יעץ לקחת אתם את יוחנן המכנה מרקוס:
לח. אך פולוס לא אבה לקחת אתם את האיש אשר סר מעליהם בפמפוליא ולא הלך אתם במלאכתם:
לט. ויהי רגז עד אשר נפרדו איש מאחיו ויקח בר נבא את מרקוס ויסע באניה אל קפרוס:
מ. ופולוס בחר לו את סילא וימסרהו האחים אל חסד יהוה ויצא:
מא. ויעבר בסוריא ובקיליקיא ויחזק את הקהלות:
| 
