א. ואחרי אשר שקטה המהומה קרא פולוס לתלמידים ויברכם ויצא ללכת אל מקדוניא:
ב. ויעבר במדינות ההן ויזהר אתם בדברים רבים ויבא אל ארץ יון:
ג. וישב שם שלשה חדשים ויהי באמרו ללכת אל סוריא ויארבו לו היהודים ויגמר בלבו לשוב דרך מקדוניא:
ד. וילכו אתו עד לאסיא סופטרוס הברואי ומן התסלוניקים ארסטרכוס וסקונדוס וגיוס הדרבי וטימותיוס ומן אסיא טוכיקוס וטרופימוס:
ה. ואלה הלכו לפנינו ויוחילו לנו בטרואס:
ו. ואנחנו יצאנו מן פילפי אחרי ימי חג המצות ומקץ חמשה ימים באנו באניה אליהם אל טרואס ונשב שם שבעת ימים:
ז. ויהי באחד בשבת כאשר נאספו התלמידים לבצע הלחם וידבר אתם פולוס כי אמר ללכת משם למחרת היום ויארך הדבר עד חצות הלילה:
ח. ונרות רבים היו בעליה אשר נאספנו שם:
ט. ובחור אחד שמו אבטוכוס ישב בחלון וירדם בהאריך פולוס את אמרתו ותגבר עליו שנתו ויפל מהמדור השלישי למטה וישאהו מת:
י. וירד פולוס ויגהר עליו ויחבקהו ויאמר אל תבהלו כי נשמתו בו:
יא. ואחר עלה ויבצע הלחם ויטעם וירב לשיח אתם עד אור הבקר ויצא ללכת לדרכו:
יב. והם הביאו את הנער חי וינחמו עד מאד:
יג. ואנחנו קדמנו לרדת באניה ונעבר אסוסה למען נקח שם אתנו את פולוס כי כן צוה והוא חשב בלבו ללכת שמה ברגליו:
יד. ויפגש אתנו באסוס ונקח אתו ונבא אל מיטוליני:
טו. ומשם יצאנו באניה ונפגע ממחרת אל מול כיוס וביום השלישי עברנו אל סמוס ונלן בטרוגוליון ולמחרתו באנו אל מיליטוס:
טז. כי פולוס אמר לעבר מעל פני אפסוס פן יצטרך להתמהמה באסיא כי אץ לבוא אם יוכל עד חג השבועות ירושלים:
יז. וממיליטוס שלח אל אפסוס ויקרא את זקני הקהלה:
יח. ויבאו אליו ויאמר להם אתם ידעתם איך הייתי עמכם בכל עת מן היום הראשון אשר דרכה רגלי באסיא:
יט. אשר עבדתי את האדון בכל ענוה ובדמעות הרבה ובמסות המצאות אתי בנכלי היהודים:
כ. איך לא כחדתי מכם כל דבר תועלת והגדתיו לכם ולמדתי אתכם ברבים ובכל בית ובית:
כא. ואעיד ליהודים וליונים את התשובה לאלהים ואת האמונה באדנינו ישוע המשיח:
כב. ועתה הנני אסיר הרוח ללכת ירושלים ואינני יודע מה יקרני שם:
כג. אפס כי רוח הקדש מעיד בכל עיר ועיר לאמר כי מוסרות וצרות נכונו לי:
כד. אבל לא אחוש לאחת מהנה וגם נפשי לא יקרה בעיני למען אשלים בשמחה את מרוצתי ואת השרות אשר קבלתי מאת האדון ישוע להעיד על בשורת חסד אליהם:
כה. ועתה הנה ידע אנכי כי אתם כלכם אשר התהלכתי בקרבכם הלוך והשמע את מלכות יהוה כי לא תוסיפו עוד ראות פני:
כו. על כן מעיד אני בכם היום הזה כי נקי אנכי מדמי כלכם:
כז. כי לא כחדתי מהגיד לכם את עצת האלהים כלה:
כח. לכן שמרו את נפשותיכם ואת כל העדר אשר הקים אתכם רוח הקדש לפקידים בו לרעות את עדת האלהים אשר קנה לו בדם נפשו:
כט. כי ידע אני אשר אחרי צאתי יבואו בתוככם זאבים עזים אשר לא יחוסו על העדר:
ל. וגם מקרבכם יקומו אנשים דברי תהפכות להטות אחריהם את התלמידים:
לא. על כן שקדו וזכרו כי שלש שנים יומם ולילה לא חדלתי לדבר על לב כל אחד מכם בדמעות:
לב. ועתה אחי אני מסר אתכם לאלהים ולדבר חסדו אשר לו היכלת לבנות אתכם ולתת לכם נחלה בקרב כל המקדשים:
לג. לא חמדתי כסף איש או זהבו או לבושו:
לד. ואתם ידעתם כי ידי אלה עבדו בעד צרכי ובעד צרכי ההלכים אתי:
לה. ובכל הראיתי אתכם כי כן עלינו לעמל ולתמך את החלשים ולזכר את דברי האדון ישוע כי הוא אמר טוב אשר תתן משתקח:
לו. ואחרי דברו את הדברים האלה כרע על ברכיו ויתפלל עם כלם:
לז. ויבכו כלם בכי גדול ויפלו על צוארי פולוס וינשקו לו:
לח. וביותר התעצבו על הדבר אשר דבר כי לא יוסיפו עוד לראות פניו וילוהו אל האניה:
| 
