א. ואיש אחד ושמו חנניה עם אשתו שפירה מכר את אחזתו:
ב. ויקח מן המחיר ויסתירהו ואשתו ידעת גם היא וחלק אחד הביא וישם לרגלי השליחים:
ג. ויאמר פטרוס חנניה למה זה מלא השטן את לבבך לשקר ברוח הקדש ולהסתיר ממחיר השדה:
ד. הלא שלך היה טרם המכרו וגם אחרי נמכר היה בידך ולמה שמת על לבבך הדבר הזה לא שקרת בבני אדם כי אם באלהים:
ה. וכשמע חנניה את הדברים האלה נפל ארצה ויגוע ותהי יראה גדולה על כל השמעים:
ו. ויקומו הצעירים ויאספו אתו וישאהו החוצה ויקברהו:
ז. ויהי כמשלש שעות ותבא אשתו והיא לא ידעה את הנעשה:
ח. ויען פטרוס ויאמר אליה אמרי לי הבמחיר הזה מכרתם את השדה ותאמר כן במחיר הזה:
ט. ויאמר פטרוס אליה למה זה נועדתם לנסות את רוח יהוה הנה בפתח רגלי המקברים את אישך ונשאו אתך החוצה:
י. ותפל פתאם לרגליו ותגוע והבחורים באו והנה מתה וישאוה החוצה ויקברוה אצל אישה:
יא. ותהי יראה גדולה על כל הקהל ועל כל השמעים את אלה:
יב. ויעשו אתות ומופתים רבים בקרב העם על ידי השליחים וכלם נאספו לב אחד באולם של שלמה:
יג. ומן האחרים אין איש אשר מלאו לבו לחלות עליהם אך הוקיר אתם העם:
יד. אבל נספחו עוד יתר מאמינים אל האדון אנשים ונשים הרבה מאד:
טו. עד כי נשאו את החולים אל הרחבות וישימום על מטות ומשכבות למען אשר ילך פטרוס ונפל אך צלו על אחד מהם:
טז. וגם המון עם הערים אשר מסביב נקבצו ירושלים מביאים את החולים ואת הנלחצים מרוחות טמאות וירפאו כלם:
יז. ויקם הכהן הגדול וכל אשר אתו והם אנשי כת הצדוקים וימלאו קנאה:
יח. וישלחו יד בשליחים ויתנום במשמר העיר:
יט. ויהי בלילה ויפתח מלאך יהוה את דלתי בית הכלא ויוציאם לאמר:
כ. לכו והתיצבו במקדש ודברו אל העם את כל דברי החיים האלה:
כא. והם כשמעם את זאת באו אל המקדש בהית הבקר וילמדו שם ויבא הכהן הגדול ואשר אתו ויקראו אל הסנהדרין ואל כל זקני בני ישראל וישלחו אל בית האסורים להביא אתם:
כב. וילכו המשרתים ולא מצאום בבית הכלא וישובו ויגידו לאמר:
כג. את בית האסורים מצאנו סגור ומסגר והשמרים עמדים על הדלתות וכאשר פתחנו לא נמצא בו אדם:
כד. ויהי כשמע הכהן ונגיד המקדש וראשי הכהנים את הדברים האלה ויבהלו עליהם ויאמרו איך יפל הדבר הזה:
כה. ואיש אחד בא ויגד להם לאמר הנה האנשים אשר שמתם במשמר עמדים הם במקדש ומלמדים את העם:
כו. וילך שמה הנגיד עם משרתיו ויקחם אך לא בחזקה כי יראו מפני העם פן יסקלו:
כז. ויביאו אתם ויעמידום לפני הסנהדרין וישאלם הכהן הגדול לאמר:
כח. הלא צוה צוינו עליכם לבלתי למד בשם הזה והנה מלאתם את ירושלים תורתכם ותחפצו להביא עלינו את דמי האיש הזה:
כט. ויען פטרוס והשליחים ויאמרו הלא עלינו להקשיב בקול אלהים מהקשיב בקול בני אדם:
ל. אלהי אבותינו הקים את ישוע אשר שלחתם ידכם בו ותתלו אותו על העץ:
לא. את זה נשא האלהים בימינו לשר ולמושיע לתת תשובה לישראל וסליחת החטאים:
לב. ואנחנו עדיו על אלה וגם רוח הקדש אשר נתן אותו האלהים לשמעים בקולו:
לג. ויהי כשמעם ויתרגזו ויתיעצו להרוג אתם:
לד. ויקם בתוך הסנהדרין אחד מן הפרושים גמליאל שמו והוא מורה התורה מכבד בעיני כל העם ויצו להוציא את השליחים החוצה לזמן מעט:
לה. ויאמר אליהם אנשי ישראל השמרו לכם מפני האנשים האלה במה שאתם עשים להם:
לו. כי לפני הימים האלה קם תודס ויתן את נפשו כאחד הגדולים וידבקו בו כארבע מאות איש ויהרג וכל אשר שמעו אליו התפרדו ויהיו לאין:
לז. ואחר כן קם יהודה הגלילי בימי הספר ויסת אחריו עם רב וגם הוא נהרג וכל אשר שמעו אליו נפצו:
לח. ועתה אני אמר אליכם חדלו לכם מן האנשים האלה והניחו להם כי העצה והפעלה הזאת אם מאת אדם היא תפר:
לט. ואם מאת האלהים היא לא תוכלו להפר אתה פן תמצאו נלחמים את האלהים:
מ. וישמעו אליו ויקראו את השליחים וילקו אתם ויצוו אשר לא ידברו בשם ישוע ויפטרו אותם:
מא. ויצאו שמחים מלפני הסנהדרין על כי זכו לשאת על שמו כלמה:
מב. וכל היום לא חדלו ללמד במקדש ובבתים ולבשר את בשורת ישוע המשיח:
| 
