א. ויאמר הכהן הגדול האמת הוא אשר דברו:
ב. ויען ויאמר אנשים אחים ואבות שמעו אלהי הכבוד נראה אל אברהם אבינו בהיותו בארם נהרים לפני שבתו בחרן:
ג. ויאמר אליו לך לך מארצך וממולדתך ובא אל הארץ אשר אראך:
ד. ויצא מארץ כשדים וישב בחרן ואחרי מות אביו העביר אתו משם אל הארץ הזאת אשר אתם ישבים בה עתה:
ה. ולא נתן לו נחלה בה אף לא מדרך כף רגל ויבטח לתתה לאחזה לו ולזרעו אחריו ועוד לא היה לו בן:
ו. ויאמר לו אלהים כי גר יהיה זרעו בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה:
ז. וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי אמר אלהים ואחרי כן יצאו ויעבדוני במקום הזה:
ח. ויתן לו את ברית המילה ובכן הוליד את יצחק וימל אתו ביום השמיני ויצחק הוליד את יעקב ויעקב הוליד את שנים עשר האבות:
ט. ויקנאו האבות ביוסף וימכרו אותו מצרימה ואלהים היה עמו:
י. ויצילהו מכל צרותיו ויתן לו חן וחכמה לפני פרעה מלך מצרים וישימהו שליט על מצרים ועל כל ביתו:
יא. ויהי רעב על כל ארץ מצרים וכנען וצרה גדולה ואבותינו לא מצאו אכל:
יב. וישמע יעקב כי יש שבר במצרים וישלח שמה את אבותינו בפעם הראשונה:
יג. ובפעם השנית התודע יוסף אל אחיו ומולדת יוסף נגלתה לפרעה:
יד. וישלח יוסף ויקרא ליעקב אביו ולכל משפחתו בשבעים וחמש נפש:
טו. וירד יעקב מצרימה וימת הוא ואבותינו:
טז. ויובאו שכמה ויושמו בקבר אשר קנה אברהם בכספו מיד בני חמור אבי שכם:
יז. ויהי כאשר קרבה עת ההבטחה אשר נשבע אלהים לאברהם ויגדל העם וירב במצרים:
יח. עד כי קם מלך אחר אשר לא ידע את יוסף:
יט. וזה התחכם למשפחתנו וירע לאבותינו ויצו אתם להשליך את עלליהם אל פני השדה לבלתי החיותם:
כ. בעת ההיא נולד משה ויהי טוב לאלהים ויהי אמון בבית אביו שלשה ירחים:
כא. וכאשר השלך אספה אתו בת פרעה ותגדלהו לה לבן:
כב. וילמד משה בכל חכמת מצרים ויהי גבור בדברים ובמעשים:
כג. ובמלאת לו ארבעים שנה עלה על לבו לפקד את אחיו בני ישראל:
כד. וירא איש אחד מעשק חנם ויושע לו ויקם נקמת המכה בהכותו את המצרי:
כה. ויחשב בלבבו כי יבינו אחיו אשר על ידו יתן האלהים להם תשועה והם לא הבינו:
כו. ויהי ביום השני ויבא בתוכם והם נצים ויבקש לעשות שלום ביניהם לאמר אנשים אחים אתם ולמה תעשקו איש את אחיו:
כז. והעשק את רעהו הדפו לאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו:
כח. הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת אתמל את המצרי:
כט. ויברח משה על הדבר הזה ויהי גר בארץ מדין ויולד שם שני בנים:
ל. ובמלאת ארבעים שנה נראה אליו מלאך יהוה במדבר הר סיני בלבת אש מתוך הסנה:
לא. וירא משה ויתמה על המראה ובסורו לראות ויהי קול יהוה אליו:
לב. אנכי אלהי אבותיך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויחרד משה ויירא מהביט:
לג. ויאמר אליו יהוה של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא:
לד. ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת נאקתם שמעתי וארד להצילם ועתה לכה ואשלחך מצרימה:
לה. הוא משה אשר כחשו בו לאמר מי שמך לשר ושפט אתו שלח האלהים לשר וגאל ביד המלאך הנראה אליו בסנה:
לו. והוא הוציאם ויעש אתות ומפתים בארץ מצרים ובים סוף ובמדבר ארבעים שנה:
לז. הוא משה אשר אמר אל בני ישראל נביא מקרב אחיכם כמני יקים לכם יהוה אלהיכם אליו תשמעון:
לח. הוא אשר היה בקהל במדבר עם המלאך הדבר אליו בהר סיני ועם אבותינו ואשר קבל דברים חיים לתת לנו:
לט. הוא אשר אבותינו לא אבו לשמע לו כי אם מאסו אתו ולבבם פנה מצרימה:
מ. ויאמרו אל אהרן עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו:
מא. ויעשו עגל בימים ההם ויזבחו זבחים לאליל וישמחו במעשה ידיהם:
מב. ויפן מהם האלהים ויתנם לעבד את צבא השמים כאשר כתוב בספר הנביאים הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל:
מג. ונשאתם את סכת מלכם ואת כוכב אלהיכם רמפן הצלמים אשר עשיתם להשתחות להם והגליתי אתכם מהלאה לבבל:
מד. משכן העדות היה לאבותינו במדבר כאשר צוה המדבר אל משה לעשות אתו כתבנית אשר ראה:
מה. ואבותינו לקחהו וגם הביאהו אתם הם ויהושע ברשתם את ארצות הגוים אשר גרש אתם אלהים מפני אבותינו עד ימי דוד:
מו. והוא מצא חן בעיני אלהים וישאל למצא משכנות לאלהי יעקב:
מח. אבל העליון לא ישכן בהיכלות מעשי ידים כאשר אמר הנביא:
מט. השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי אמר יהוה ואי זה מקום מנוחתי:
נ. הלא את כל אלה ידי עשתה:
נא. קשי ערף וערלי לב ואזנים ממרים הייתם תמיד ברוח הקדש כאבותיכם גם אתם:
נב. מי מהנביאים אשר לא רדפוהו אבותיכם אף המיתו את המבשרים מקדם ביאת הצדיק אשר עתה הייתם אתם מוסריו ומרצחיו:
נג. אתם אשר קבלתם את התורה על ידי מלאכות המלאכים ולא שמרתם אותה:
נד. ויהי כשמעם את אלה התרגזו בלבבם ויחרקו עליו שניהם:
נה. והוא מלא רוח הקדש ויבט השמימה וירא את כבוד אלהים ואת ישוע נצב לימין האלהים:
נו. ויאמר הנני ראה את השמים נפתחים ואת בן האדם נצב לימין האלהים:
נז. ויצעקו בקול גדול ויאטמו את אזניהם ויתנפלו עליו כלם יחד:
נח. וידחפהו חוצה לעיר ויסקלו אתו באבנים והעדים פשטו את בגדיהם לרגלי בחור אחד ושמו שאול:
נט. ויסקלו את אסטפנוס והוא משוע ואמר אדני ישוע קבל את רוחי:
ס. ויכרע על ברכיו ויצעק בקול גדול יהוה אל תשמר להם את החטא הזה ויהי אחרי דברו כדבר הזה ויישן:
| 
