א. ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו:
ב. ועתה אמת אגיד לך הנה עוד שלשה מלכים עמדים לפרס והרביעי יעשיר עשר גדול מכל וכחזקתו בעשרו יעיר הכל את מלכות יון:
ג. ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב ועשה כרצונו:
ד. וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים ולא לאחריתו ולא כמשלו אשר משל כי תנתש מלכותו ולאחרים מלבד אלה:
ה. ויחזק מלך הנגב ומן שריו ויחזק עליו ומשל ממשל רב ממשלתו:
ו. ולקץ שנים יתחברו ובת מלך הנגב תבוא אל מלך הצפון לעשות מישרים ולא תעצר כוח הזרוע ולא יעמד וזרעו ותנתן היא ומביאיה והילדה ומחזקה בעתים:
ז. ועמד מנצר שרשיה כנו ויבא אל החיל ויבא במעוז מלך הצפון ועשה בהם והחזיק:
ח. וגם אלהיהם עם נסכיהם עם כלי חמדתם כסף וזהב בשבי יבא מצרים והוא שנים יעמד ממלך הצפון:
ט. ובא במלכות מלך הנגב ושב אל אדמתו:
י. ובנו יתגרו ואספו המון חילים רבים ובא בוא ושטף ועבר וישב ויתגרו עד מעזה:
יא. ויתמרמר מלך הנגב ויצא ונלחם עמו עם מלך הצפון והעמיד המון רב ונתן ההמון בידו:
יב. ונשא ההמון ירום לבבו והפיל רבאות ולא יעוז:
יג. ושב מלך הצפון והעמיד המון רב מן הראשון ולקץ העתים שנים יבוא בוא בחיל גדול וברכוש רב:
יד. ובעתים ההם רבים יעמדו על מלך הנגב ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו:
טו. ויבא מלך הצפון וישפך סוללה ולכד עיר מבצרות וזרעות הנגב לא יעמדו ועם מבחריו ואין כח לעמד:
טז. ויעש הבא אליו כרצונו ואין עומד לפניו ויעמד בארץ הצבי וכלה בידו:
יז. וישם פניו לבוא בתקף כל מלכותו וישרים עמו ועשה ובת הנשים יתן לו להשחיתה ולא תעמד ולא לו תהיה:
יח. וישב פניו לאיים ולכד רבים והשבית קצין חרפתו לו בלתי חרפתו ישיב לו:
יט. וישב פניו למעוזי ארצו ונכשל ונפל ולא ימצא:
כ. ועמד על כנו מעביר נוגש הדר מלכות ובימים אחדים ישבר ולא באפים ולא במלחמה:
כא. ועמד על כנו נבזה ולא נתנו עליו הוד מלכות ובא בשלוה והחזיק מלכות בחלקלקות:
כב. וזרעות השטף ישטפו מלפניו וישברו וגם נגיד ברית:
כג. ומן התחברות אליו יעשה מרמה ועלה ועצם במעט גוי:
כד. בשלוה ובמשמני מדינה יבוא ועשה אשר לא עשו אבתיו ואבות אבתיו בזה ושלל ורכוש להם יבזור ועל מבצרים יחשב מחשבתיו ועד עת:
כה. ויער כחו ולבבו על מלך הנגב בחיל גדול ומלך הנגב יתגרה למלחמה בחיל גדול ועצום עד מאד ולא יעמד כי יחשבו עליו מחשבות:
כו. ואכלי פת בגו ישברוהו וחילו ישטוף ונפלו חללים רבים:
כז. ושניהם המלכים לבבם למרע ועל שלחן אחד כזב ידברו ולא תצלח כי עוד קץ למועד:
כח. וישב ארצו ברכוש גדול ולבבו על ברית קדש ועשה ושב לארצו:
כט. למועד ישוב ובא בנגב ולא תהיה כראשנה וכאחרנה:
ל. ובאו בו ציים כתים ונכאה ושב וזעם על ברית קודש ועשה ושב ויבן על עזבי ברית קדש:
לא. וזרעים ממנו יעמדו וחללו המקדש המעוז והסירו התמיד ונתנו השקוץ משומם:
לב. ומרשיעי ברית יחניף בחלקות ועם ידעי אלהיו יחזקו ועשו:
לג. ומשכילי עם יבינו לרבים ונכשלו בחרב ובלהבה בשבי ובבזה ימים:
לד. ובהכשלם יעזרו עזר מעט ונלוו עליהם רבים בחלקלקות:
לה. ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד:
לו. ועשה כרצונו המלך ויתרומם ויתגדל על כל אל ועל אל אלים ידבר נפלאות והצליח עד כלה זעם כי נחרצה נעשתה:
לז. ועל אלהי אבתיו לא יבין ועל חמדת נשים ועל כל אלוה לא יבין כי על כל יתגדל:
לח. ולאלה מעזים על כנו יכבד ולאלוה אשר לא ידעהו אבתיו יכבד בזהב ובכסף ובאבן יקרה ובחמדות:
לט. ועשה למבצרי מעזים עם אלוה נכר אשר הכיר ירבה כבוד והמשילם ברבים ואדמה יחלק במחיר:
מ. ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון ברכב ובפרשים ובאניות רבות ובא בארצות ושטף ועבר:
מא. ובא בארץ הצבי ורבות יכשלו ואלה ימלטו מידו אדום ומואב וראשית בני עמון:
מב. וישלח ידו בארצות וארץ מצרים לא תהיה לפליטה:
מג. ומשל במכמני הזהב והכסף ובכל חמדות מצרים ולבים וכשים במצעדיו:
מד. ושמעות יבהלהו ממזרח ומצפון ויצא בחמא גדלה להשמיד ולהחרים רבים:
מה. ויטע אהלי אפדנו בין ימים להר צבי קדש ובא עד קצו ואין עוזר לו:
| 
