א. כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו:
ב. ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר:
ג. ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה:
ד. לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה כי תועבה הוא לפני יהוה ולא תחטיא את הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה:
ה. כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח:
ו. לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא חבל:
ז. כי ימצא איש גנב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך:
ח. השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתם תשמרו לעשות:
ט. זכור את אשר עשה יהוה אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים:
י. כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבט עבטו:
יא. בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה:
יב. ואם איש עני הוא לא תשכב בעבטו:
יג. השב תשיב לו את העבוט כבא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני יהוה אלהיך:
יד. לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך:
טו. ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו ולא יקרא עליך אל יהוה והיה בך חטא:
טז. לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו:
יז. לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה:
יח. וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך יהוה אלהיך משם על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה:
יט. כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידיך:
כ. כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה:
כא. כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה:
כב. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה:
| 
