א. וזכר את בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ:
ב. עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם:
ג. ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות:
ד. וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפור וישחו כל בנות השיר:
ה. גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי הלך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הספדים:
ו. עד אשר לא ירחק חבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על המבוע ונרץ הגלגל אל הבור:
ז. וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה:
ח. הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל:
ט. ויתר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה:
י. בקש קהלת למצא דברי חפץ וכתוב ישר דברי אמת:
יא. דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד:
יב. ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר:
יג. סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם:
יד. כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע:
| 
