א. לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים:
ב. עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע:
ג. עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות:
ד. עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד:
ה. עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק:
ו. עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך:
ז. עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר:
ח. עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום:
ט. מה יתרון העושה באשר הוא עמל:
י. ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו:
יא. את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף:
יב. ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו:
יג. וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא:
יד. ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו:
טו. מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף:
טז. ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע:
יז. אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם:
יח. אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם:
יט. כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל:
כ. הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר:
כא. מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ:
כב. וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו:
| 
