א. ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר:
ב. החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה:
ג. דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית:
ד. ואם ימעט הבית מהית משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על השה:
ה. שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו:
ו. והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים:
ז. ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אתו בהם:
ח. ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו:
ט. אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו:
י. ולא תותירו ממנו עד בקר והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו:
יא. וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה:
יב. ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה:
יג. והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים:
יד. והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו:
טו. שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד יום השבעי:
טז. וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם:
יז. ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם:
יח. בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב:
יט. שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ:
כ. כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות:
כא. ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח:
כב. ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר:
כג. ועבר יהוה לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף:
כד. ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם:
כה. והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת:
כו. והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם:
כז. ואמרתם זבח פסח הוא ליהוה אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו:
כח. וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואהרן כן עשו:
כט. ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה:
ל. ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת:
לא. ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את יהוה כדברכם:
לב. גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אתי:
לג. ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים:
לד. וישא העם את בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על שכמם:
לה. ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת:
לו. ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים:
לז. ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף:
לח. וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד:
לט. ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם:
מ. ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה:
מא. ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות יהוה מארץ מצרים:
מב. ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה ליהוה שמרים לכל בני ישראל לדרתם:
מג. ויאמר יהוה אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו:
מד. וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אתו אז יאכל בו:
מה. תושב ושכיר לא יאכל בו:
מו. בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו:
מז. כל עדת ישראל יעשו אתו:
מח. וכי יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו:
מט. תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם:
נ. ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואת אהרן כן עשו:
נא. ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם:
| 
