א. ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר:
ב. ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח:
ג. ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב:
ד. ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם:
ה. ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם:
ו. ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר:
ז. לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן:
ח. ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי נרפים הם על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו:
ט. תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר:
י. ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן:
יא. אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר:
יב. ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן:
יג. והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן:
יד. ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם תמול גם היום:
טו. ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך:
טז. תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך:
יז. ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה:
יח. ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו:
יט. ויראו שטרי בני ישראל אתם ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו:
כ. ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה:
כא. ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו:
כב. וישב משה אל יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני:
כג. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך:
| 
