א. ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר:
ב. בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה:
ג. ומשל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים:
ד. אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא:
ה. מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה:
ו. לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל:
ז. כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר:
ח. להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות:
ט. לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה:
י. הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו:
יא. והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה:
יב. תאנים הלאת ולא תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה:
יג. בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך:
יד. אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה:
טו. ויהי דבר יהוה אלי לאמר:
טז. בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך:
יז. האנק דם מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל:
יח. ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי:
יט. ויאמרו אלי העם הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה:
כ. ואמר אליהם דבר יהוה היה אלי לאמר:
כא. אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו:
כב. ועשיתם כאשר עשיתי על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו:
כג. ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל אחיו:
כד. והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו בבאה וידעתם כי אני אדני יהוה:
כה. ואתה בן אדם הלוא ביום קחתי מהם את מעזם משוש תפארתם את מחמד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם:
כו. ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים:
כז. ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי אני יהוה:
| 
