א. ויהי דבר יהוה אלי לאמר:
ב. בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים:
ג. הנה חכם אתה מדנאל כל סתום לא עממוך:
ד. בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך:
ה. ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך:
ו. לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את לבבך כלב אלהים:
ז. לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יפעתך:
ח. לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים:
ט. האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך:
י. מותי ערלים תמות ביד זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה:
יא. ויהי דבר יהוה אלי לאמר:
יב. בן אדם שא קינה על מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי:
יג. בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו:
יד. את כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני אש התהלכת:
טו. תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד נמצא עולתה בך:
טז. ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני אש:
יז. גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך:
יח. מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על הארץ לעיני כל ראיך:
יט. כל יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד עולם:
כ. ויהי דבר יהוה אלי לאמר:
כא. בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה:
כב. ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי אני יהוה בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה:
כג. ושלחתי בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי אני יהוה:
כד. ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה:
כה. כה אמר אדני יהוה בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב:
כו. וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם:
| 
