א. ויהי דבר יהוה אלי לאמר:
ב. בן אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה הילילו הה ליום:
ג. כי קרוב יום וקרוב יום ליהוה יום ענן עת גוים יהיה:
ד. ובאה חרב במצרים והיתה חלחלה בכוש בנפל חלל במצרים ולקחו המונה ונהרסו יסודתיה:
ה. כוש ופוט ולוד וכל הערב וכוב ובני ארץ הברית אתם בחרב יפלו:
ו. כה אמר יהוה ונפלו סמכי מצרים וירד גאון עזה ממגדל סונה בחרב יפלו בה נאם אדני יהוה:
ז. ונשמו בתוך ארצות נשמות ועריו בתוך ערים נחרבות תהיינה:
ח. וידעו כי אני יהוה בתתי אש במצרים ונשברו כל עזריה:
ט. ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את כוש בטח והיתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה:
י. כה אמר אדני יהוה והשבתי את המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך בבל:
יא. הוא ועמו אתו עריצי גוים מובאים לשחת הארץ והריקו חרבותם על מצרים ומלאו את הארץ חלל:
יב. ונתתי יארים חרבה ומכרתי את הארץ ביד רעים והשמתי ארץ ומלאה ביד זרים אני יהוה דברתי:
יג. כה אמר אדני יהוה והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנף ונשיא מארץ מצרים לא יהיה עוד ונתתי יראה בארץ מצרים:
יד. והשמתי את פתרוס ונתתי אש בצען ועשיתי שפטים בנא:
טו. ושפכתי חמתי על סין מעוז מצרים והכרתי את המון נא:
טז. ונתתי אש במצרים חול תחיל סין ונא תהיה להבקע ונף צרי יומם:
יז. בחורי און ופי בסת בחרב יפלו והנה בשבי תלכנה:
יח. ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מטות מצרים ונשבת בה גאון עזה היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה:
יט. ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי אני יהוה:
כ. ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר:
כא. בן אדם את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי והנה לא חבשה לתת רפאות לשום חתול לחבשה לחזקה לתפש בחרב:
כב. לכן כה אמר אדני יהוה הנני אל פרעה מלך מצרים ושברתי את זרעתיו את החזקה ואת הנשברת והפלתי את החרב מידו:
כג. והפצותי את מצרים בגוים וזריתם בארצות:
כד. וחזקתי את זרעות מלך בבל ונתתי את חרבי בידו ושברתי את זרעות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו:
כה. והחזקתי את זרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה וידעו כי אני יהוה בתתי חרבי ביד מלך בבל ונטה אותה אל ארץ מצרים:
כו. והפצותי את מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי אני יהוה:
| 
