א. וישבני אל פתח הבית והנה מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה כי פני הבית קדים והמים ירדים מתחת מכתף הבית הימנית מנגב למזבח:
ב. ויוצאני דרך שער צפונה ויסבני דרך חוץ אל שער החוץ דרך הפונה קדים והנה מים מפכים מן הכתף הימנית:
ג. בצאת האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעברני במים מי אפסים:
ד. וימד אלף ויעברני במים מים ברכים וימד אלף ויעברני מי מתנים:
ה. וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבר כי גאו המים מי שחו נחל אשר לא יעבר:
ו. ויאמר אלי הראית בן אדם ויולכני וישבני שפת הנחל:
ז. בשובני והנה אל שפת הנחל עץ רב מאד מזה ומזה:
ח. ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה וירדו על הערבה ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים:
ט. והיה כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבוא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר יבוא שמה הנחל:
י. והיה יעמדו עליו דוגים מעין גדי ועד עין עגלים משטוח לחרמים יהיו למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד:
יא. בצאתו וגבאיו ולא ירפאו למלח נתנו:
יב. ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והיו פריו למאכל ועלהו לתרופה:
יג. כה אמר אדני יהוה גה גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים:
יד. ונחלתם אותה איש כאחיו אשר נשאתי את ידי לתתה לאבתיכם ונפלה הארץ הזאת לכם בנחלה:
טו. וזה גבול הארץ לפאת צפונה מן הים הגדול הדרך חתלן לבוא צדדה:
טז. חמת ברותה סברים אשר בין גבול דמשק ובין גבול חמת חצר התיכון אשר אל גבול חורן:
יז. והיה גבול מן הים חצר עינון גבול דמשק וצפון צפונה וגבול חמת ואת פאת צפון:
יח. ופאת קדים מבין חורן ומבין דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על הים הקדמוני תמדו ואת פאת קדימה:
יט. ופאת נגב תימנה מתמר עד מי מריבות קדש נחלה אל הים הגדול ואת פאת תימנה נגבה:
כ. ופאת ים הים הגדול מגבול עד נכח לבוא חמת זאת פאת ים:
כא. וחלקתם את הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל:
כב. והיה תפלו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר הולדו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל:
כג. והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו נאם אדני יהוה:
| 
