א. ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ:
ב. וירא אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה:
ג. ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנער וידבר על לב הנער:
ד. ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את הילדה הזאת לאשה:
ה. ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחרש יעקב עד באם:
ו. ויצא חמור אבי שכם אל יעקב לדבר אתו:
ז. ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה:
ח. וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אתה לו לאשה:
ט. והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם:
י. ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם שבו וסחרוה והאחזו בה:
יא. ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה אמצא חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן:
יב. הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו לי את הנער לאשה:
יג. ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחתם:
יד. ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו:
טו. אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמל לכם כל זכר:
טז. ונתנו את בנתינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד:
יז. ואם לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את בתנו והלכנו:
יח. וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן חמור:
יט. ולא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב והוא נכבד מכל בית אביו:
כ. ויבא חמור ושכם בנו אל שער עירם וידברו אל אנשי עירם לאמר:
כא. האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת ידים לפניהם את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן להם:
כב. אך בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד בהמול לנו כל זכר כאשר הם נמלים:
כג. מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו:
כד. וישמעו אל חמור ואל שכם בנו כל יצאי שער עירו וימלו כל זכר כל יצאי שער עירו:
כה. ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר:
כו. ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו:
כז. בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם:
כח. את צאנם ואת בקרם ואת חמריהם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו:
כט. ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר בבית:
ל. ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי:
לא. ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו:
| 
