א. ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר:
ב. והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו:
ג. והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר:
ד. ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה:
ה. ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות:
ו. והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן:
ז. ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום:
ח. ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה:
ט. וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום:
י. פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים:
יא. ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו:
יב. ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר:
יג. ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני ואתו תלה:
יד. וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה:
טו. ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו:
טז. ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה:
יז. וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עמד על שפת היאר:
יח. והנה מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו:
יט. והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע:
כ. ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת:
כא. ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ:
כב. וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות:
כג. והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם:
כד. ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי:
כה. ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה:
כו. שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא:
כז. ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב:
כח. הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה:
כט. הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים:
ל. וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ:
לא. ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד:
לב. ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו:
לג. ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים:
לד. יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע:
לה. ויקבצו את כל אכל השנים הטבת הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו:
לו. והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב:
לז. וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו:
לח. ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו:
לט. ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך:
מ. אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך:
מא. ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים:
מב. ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו:
מג. וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים:
מד. ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים:
מה. ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים:
מו. ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים:
מז. ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים:
מח. ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן אכל בערים אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה:
מט. ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר:
נ. וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און:
נא. ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי:
נב. ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי:
נג. ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים:
נד. ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם:
נה. ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו:
נו. והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים:
נז. וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ:
| 
