א. וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו:
ב. ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות:
ג. וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים:
ד. ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אסון:
ה. ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען:
ו. ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה:
ז. וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל:
ח. ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו:
ט. ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם:
י. ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבר אכל:
יא. כלנו בני איש אחד נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים:
יב. ויאמר אלהם לא כי ערות הארץ באתם לראות:
יג. ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו:
יד. ויאמר אלהם יוסף הוא אשר דברתי אלכם לאמר מרגלים אתם:
טו. בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה:
טז. שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם ואתם האסרו ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם לא חי פרעה כי מרגלים אתם:
יז. ויאסף אתם אל משמר שלשת ימים:
יח. ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא:
יט. אם כנים אתם אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם:
כ. ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו ויעשו כן:
כא. ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת:
כב. ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש:
כג. והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ בינתם:
כד. ויסב מעליהם ויבך וישב אלהם וידבר אלהם ויקח מאתם את שמעון ויאסר אתו לעיניהם:
כה. ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל שקו ולתת להם צדה לדרך ויעש להם כן:
כו. וישאו את שברם על חמריהם וילכו משם:
כז. ויפתח האחד את שקו לתת מספוא לחמרו במלון וירא את כספו והנה הוא בפי אמתחתו:
כח. ויאמר אל אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו:
כט. ויבאו אל יעקב אביהם ארצה כנען ויגידו לו את כל הקרת אתם לאמר:
ל. דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות ויתן אתנו כמרגלים את הארץ:
לא. ונאמר אליו כנים אנחנו לא היינו מרגלים:
לב. שנים עשר אנחנו אחים בני אבינו האחד איננו והקטן היום את אבינו בארץ כנען:
לג. ויאמר אלינו האיש אדני הארץ בזאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד הניחו אתי ואת רעבון בתיכם קחו ולכו:
לד. והביאו את אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם את אחיכם אתן לכם ואת הארץ תסחרו:
לה. ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם וייראו:
לו. ויאמר אלהם יעקב אביהם אתי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה:
לז. ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך תנה אתו על ידי ואני אשיבנו אליך:
לח. ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה:
| 
