א. על כן בעזב כעת ראשית דבר המשיח נעבר אל השלמות ולא נשוב לשית יסודי התשובה ממעשי מות והאמונה באלהים:
ב. ותורת הטבילות וסמיכת ידים ותחית המתים והדין הנצחי:
ג. ואת זאת נעשה אם יתן האל:
ד. כי אלה אשר נגה עליהם האור וטעמו ממתנת השמים ונתן להם חלקם ברוח הקדש:
ה. וטעמו את דבר אלהים הטוב וכחות העולם הבא וימעלו מעל:
ו. נמנעו מהתחדש עוד לתשובה כי צלבו להם מחדש את בן האלהים ויתנוהו למשל:
ז. כי האדמה השותה את הגשם הירד עליה למכביר ומוציאה עשב טוב לעבדיה תשא ברכה מאת האלהים:
ח. ואשר תוציא קוץ ודרדר נמאסה היא וקרובה למארה וסופה להשרף:
ט. אמנם ידידי מבטחים אנחנו בכם טבות מאלה וקרבות לישועה אף כי דברנו כזאת:
י. כי האלהים לא יעות צדק לשכח את מעשיכם ואת עמל אהבתכם אשר הראיתם לשמו ששרתם ועודכם משרתים את הקדשים:
יא. אבל חפצנו שכל אחד מכם גם ישקד שקוד להחזיק בשלמות התקוה עד הקץ:
יב. שלא תעצלו כי אם תלכו בעקבות היורשים באמונה וארך רוח את ההבטחות:
יג. כי בהבטיח אלהים את אברהם נשבע בנפשו יען אשר אין גדול ממנו להשבע בו:
יד. ויאמר כי ברך אברכך והרבה ארבה אותך:
טו. ויהי בהאריך נפשו השיג את ההבטחה:
טז. בני האדם ישבעו בגדול מהם והשבועה להם קץ כל ערעור לקיום הדבר:
יז. על כן כאשר רצה האלהים להראות ביותר את ירשי ההבטחה כי לא תשתנה עצתו ערב אתה בשבועה:
יח. למען על פי שני דברים בלתי משתנים אשר חלילה לאלהים לשקר בם יהיה לנו אשר נסנו עליו זרוז גדול לאחז בתקוה הנתונה לפנינו:
יט. אשר היא לנפשנו לעוגין נכון וחזק ומגיע אל מבית לפרכת:
כ. אשר בא שמה ישוע העבר לפנינו ויהי כהן גדול לעולם על דברתי מלכי צדק:
| 
