א. כי ירחם יהוה את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב:
ב. ולקחום עמים והביאום אל מקומם והתנחלום בית ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם:
ג. והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך ומן העבדה הקשה אשר עבד בך:
ד. ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה:
ה. שבר יהוה מטה רשעים שבט משלים:
ו. מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך:
ז. נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה:
ח. גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא יעלה הכרת עלינו:
ט. שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים:
י. כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת:
יא. הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה:
יב. איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים:
יג. ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון:
יד. אעלה על במתי עב אדמה לעליון:
טו. אך אל שאול תורד אל ירכתי בור:
טז. ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות:
יז. שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא פתח ביתה:
יח. כל מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו:
יט. ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרגים מטעני חרב יורדי אל אבני בור כפגר מובס:
כ. לא תחד אתם בקבורה כי ארצך שחת עמך הרגת לא יקרא לעולם זרע מרעים:
כא. הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל יקמו וירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים:
כב. וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם יהוה:
כג. ושמתיה למורש קפד ואגמי מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות:
כד. נשבע יהוה צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום:
כה. לשבר אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור:
כו. זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה על כל הגוים:
כז. כי יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה:
כח. בשנת מות המלך אחז היה המשא הזה:
כט. אל תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף:
ל. ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג:
לא. הילילי שער זעקי עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו:
לב. ומה יענה מלאכי גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו:
| 
