א. כי הנה האדון יהוה צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים:
ב. גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקסם וזקן:
ג. שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש:
ד. ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם:
ה. ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד:
ו. כי יתפש איש באחיו בית אביו שמלה לכה קצין תהיה לנו והמכשלה הזאת תחת ידך:
ז. ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חבש ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימני קצין עם:
ח. כי כשלה ירושלם ויהודה נפל כי לשונם ומעלליהם אל יהוה למרות עני כבודו:
ט. הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדם הגידו לא כחדו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה:
י. אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו:
יא. אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו:
יב. עמי נגשיו מעולל ונשים משלו בו עמי מאשריך מתעים ודרך ארחתיך בלעו:
יג. נצב לריב יהוה ועמד לדין עמים:
יד. יהוה במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם:
טו. מלכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו נאם אדני יהוה צבאות:
טז. ויאמר יהוה יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטוות גרון ומשקרות עינים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהם תעכסנה:
יז. ושפח אדני קדקד בנות ציון ויהוה פתהן יערה:
יח. ביום ההוא יסיר אדני את תפארת העכסים והשביסים והשהרנים:
יט. הנטפות והשרות והרעלות:
כ. הפארים והצעדות והקשרים ובתי הנפש והלחשים:
כב. המחלצות והמעטפות והמטפחות והחריטים:
כג. הגלינים והסדינים והצניפות והרדידים:
כד. והיה תחת בשם מק יהיה ותחת חגורה נקפה ותחת מעשה מקשה קרחה ותחת פתיגיל מחגרת שק כי תחת יפי:
כה. מתיך בחרב יפלו וגבורתך במלחמה:
כו. ואנו ואבלו פתחיה ונקתה לארץ תשב:
| 
