א. שמעו איים אלי והקשיבו לאמים מרחוק יהוה מבטן קראני ממעי אמי הזכיר שמי:
ב. וישם פי כחרב חדה בצל ידו החביאני וישימני לחץ ברור באשפתו הסתירני:
ג. ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר:
ד. ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את יהוה ופעלתי את אלהי:
ה. ועתה אמר יהוה יצרי מבטן לעבד לו לשובב יעקב אליו וישראל לא יאסף ואכבד בעיני יהוה ואלהי היה עזי:
ו. ויאמר נקל מהיותך לי עבד להקים את שבטי יעקב ונצירי ישראל להשיב ונתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד קצה הארץ:
ז. כה אמר יהוה גאל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען יהוה אשר נאמן קדש ישראל ויבחרך:
ח. כה אמר יהוה בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך ואצרך ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות שממות:
ט. לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו על דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם:
י. לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם:
יא. ושמתי כל הרי לדרך ומסלתי ירמון:
יב. הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים:
יג. רנו שמים וגילי ארץ יפצחו הרים רנה כי נחם יהוה עמו ועניו ירחם:
יד. ותאמר ציון עזבני יהוה ואדני שכחני:
טו. התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך:
טז. הן על כפים חקתיך חומתיך נגדי תמיד:
יז. מהרו בניך מהרסיך ומחרביך ממך יצאו:
יח. שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך חי אני נאם יהוה כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה:
יט. כי חרבתיך ושממתיך וארץ הרסתיך כי עתה תצרי מיושב ורחקו מבלעיך:
כ. עוד יאמרו באזניך בני שכליך צר לי המקום גשה לי ואשבה:
כא. ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם:
כב. כה אמר אדני יהוה הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחצן ובנתיך על כתף תנשאנה:
כג. והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני יהוה אשר לא יבשו קוי:
כד. היקח מגבור מלקוח ואם שבי צדיק ימלט:
כה. כי כה אמר יהוה גם שבי גבור יקח ומלקוח עריץ ימלט ואת יריבך אנכי אריב ואת בניך אנכי אושיע:
כו. והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון וידעו כל בשר כי אני יהוה מושיעך וגאלך אביר יעקב:
| 
