א. שמעו את הדבר אשר דבר יהוה עליכם בית ישראל:
ב. כה אמר יהוה אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה:
ג. כי חקות העמים הבל הוא כי עץ מיער כרתו מעשה ידי חרש במעצד:
ד. בכסף ובזהב ייפהו במסמרות ובמקבות יחזקום ולוא יפיק:
ה. כתמר מקשה המה ולא ידברו נשוא ינשוא כי לא יצעדו אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטיב אין אותם:
ו. מאין כמוך יהוה גדול אתה וגדול שמך בגבורה:
ז. מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך:
ח. ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא:
ט. כסף מרקע מתרשיש יובא וזהב מאופז מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כלם:
י. ויהוה אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא יכלו גוים זעמו:
יא. כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה:
יב. עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים:
יג. לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו:
יד. נבער כל אדם מדעת הביש כל צורף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם:
טו. הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו:
טז. לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו יהוה צבאות שמו:
יז. אספי מארץ כנעתך ישבתי במצור:
יח. כי כה אמר יהוה הנני קולע את יושבי הארץ בפעם הזאת והצרותי להם למען ימצאו:
יט. אוי לי על שברי נחלה מכתי ואני אמרתי אך זה חלי ואשאנו:
כ. אהלי שדד וכל מיתרי נתקו בני יצאני ואינם אין נטה עוד אהלי ומקים יריעותי:
כא. כי נבערו הרעים ואת יהוה לא דרשו על כן לא השכילו וכל מרעיתם נפוצה:
כב. קול שמועה הנה באה ורעש גדול מארץ צפון לשום את ערי יהודה שממה מעון תנים:
כג. ידעתי יהוה כי לא לאדם דרכו לא לאיש הלך והכין את צעדו:
כד. יסרני יהוה אך במשפט אל באפך פן תמעטני:
כה. שפך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו כי אכלו את יעקב ואכלהו ויכלהו ואת נוהו השמו:
| 
